חופת חתנים נט

החליפוה המדפיסים בוא"ו ע"כ וכן כתב הרד"א והר"ן ז"ל והרב"י סי' ל"ד הסכים עם סברת ב"י ז"ל וכן פסק בספרו הקצר יעו"ש ומיום ראותי זה אורו עיני ובכל פעם שאברך כך אני גורס והגורסין וקדושין בוא"ו נותנין טעם שהקדימו חופה קודם קדושין אע"פ שהיא באחרונה לפי שבה האשה ניתרת ועליה אנו סומכין ע"כ א"נ היינו פירושו חופה וקדושין שקדמו לה וחותמין בברכה כדין כל ברכה ארוכה. וז"ל הרא"ש הביאו הלבוש יש מקשין על נוסח ברכה זו למה אין מברכין אקב"ו לקדש את האשה ועוד היכן מצינו ברכה כזאת שמברכין על מה שאסר לנו הקב"ה והלא אין אנו מברכין שאסר לנו אבר מן החי והתיר לנו את השחוט ועוד מה ענין להזכיר עריות בכאן ועוד מה לנו להזכיר חופה בכאן כיון שאם רוצים יכולין לברך ברכה זו באירוסין בלא חופה ונ"ל כי ברכה זו אינה ברכה לעשיית המצוה כי פריה ורביה היינו קיום המצוה ואם לקח אדם פילגש וקיי' פ"ו אינו מחוייב לקדש אשה וכן הנושא זקנה איילונית או עקרה וכן סריס חמה שנשא מברכין ברכת חתנים ואין חיוב במצוה זו שאין בה קיום מצות פריה ורביה והילכך לא נתקנה ברכה במצוה זו ואף בנושא אשה לשם פריה ורביה כיון שאפשר לקיים מצות פריה ורביה בלא קידושין ולא דמי לשחיט' שאינו מחיייב לשחוט ולאכול ואפי' הכי כשהוא שוחט לאכול מברך דהתם א"א לו לאכול בלא שחיטה אבל הכא אפשר לקיים פריה ורביה בלא קדושין ועוד התם אפקיה קרא בלשון צווי דכתיב וזבחת ואכלת אבל הכא כתיב כי יקח איש ועוד דבקדשים א"א בלא שחיטה הלכך מברכין על כל שחיטה ושחיטה וברכה זו נתקנה לתת שבח להקב"ה אקב"ו והבדילנו מן העמים וצונו לקדש אשה המותרת לנו ולא אתת מן העריות. הוזכרו בו איסור ארוסות והיתר נשוא' בחופה ובקדושין שלא יטעה אדם לומר שהברכה של קדושין נתקנה להתירה לו לכך הזכירו חופה לומר דוקא ברכת חופה היא המתרת הכלה ולהכי נמי הקדימו חופה לקדושין לומר והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה שאחר ברכת הקידושין עכ"ל והטעם דאין מברכין שהחיינו על קדושי האשה או נשואיה אפשר לומר לפי מה שכ' הרמ"ה הביאו הרד"א בש"ג עי"ש דאין מברכין זמן אלא על מצוה שעשייתה היא גמר מלאכתה ונשלמה המצוה כנטילת לולב וכו' אבל הכא עיקר המצוה היא פריה ורביה ועיין בסדור תפלה זכה דף פ"ד ע"ב ודוק וע' ביד אהרן סי' ס"ב במה שציין בזה ובמה שכ' הש"ך ס' כ"ח דעדיין נשאר מקום לחקור ולצדד לפי טעמו ואין כאן מקום להאריך בזה: ואחר טעימת הכוס יתן החתן טבעת הקדושין למברך ומראה אותה ליושבים