חופת חתנים נז

נוהגין אפילו קדש אשה מזמן ארוך וכן פי' הרשב"ץ כאשר יבא לקמן בע"ה ולענין לקדש פעם אחרת כ' רמ"א דחוזר ומקדש כדי שיהיו הקדושין סמוכין לברכה אבל הכנה"ג סי' כ"ח בהגהת ב"י אות ט"ל הביא דאין צורך לקדשה קדושין אחרים ואדרבא ראוי שלא לקדש דנפיק מיניה חורבא עי"ש ובפרט לפי התקנה שבמח"ק דלא מפקעת הקדושין כלל וכן יצא לדון הריב"א בסי' ל"ד הגהת ב"י אות ו' מדברי הריב"ש דלכולהו טעמי שכ' הר' ז"ל נמצא דמי שקדש ע"י עצמו בזמן אחד ונושא בזמן אחר כגון שקידש בניסן ונושא בתשרי אין לחזור ולקדש בשעת נישואין אליבא דכולי עלמא וכן הוא דעת הרשב"ץ ע"כ ולענין לברך ברכת אירוסין דעת הרשב"ץ דיברך וכמו שפסק רמ"א וז"ל הרב בתשובה בח"ב סי' ע"ד מצות הקידושין אינה מצוה עומדת בעצמה אלא מצד שהוא מתרת האשה לבעלה אחר שיעשה בה מעשה אחר והוא מעשה הנשואין שאלו קדש על מנת שלא לכנוס אין כאן מצוה כלל ומפני זה מזכירין בברכת אירוסי ענין החופה ע"י חופה וקדושין לומר שהאירוסין אינו אלא מפני זה ומטעם זה אין אנו מברכין אקב"ו לקדש את האשה וכיון שכן כל זמן שלא נכנסה לחופה עדיין מצות האירוסין קיימת ומברך עליה וכו' ואפילו נתאחרו הנשואין זמן מרובה יכול לברך כל זמן שהיא ארוסה ולא כנס וכ' עוד מנימוקי תלמידי הר' יונה דהרי זה דומה למי שלא בירך אחר אכילתו שמברך כל זמן שלא נתעכל המזון שבמעיו וכן ה"נ כל זמן שלא נגמר ההיתר מברך וכיון שאין היתרן נגמר אלא ע"י החופה יכולין לומר הברכה משעת הנשואין וכתב עוד ז"ל אלא שהיה נראה שאם לא בירך בשעת האירוסין מיד דהיינו בתחלת עשיית המצוה שאין יכול לברך עד שעת הנשואין דהיינו גמר המצוה דומה וכו' ע"ש וסוף דבריו ז"ל אבל ודאי אם לא בירך בקדושין ראשונים יש לברך בשעת נישואין בין קדש פעם שנית בין לא קדש ע"כ ודברי טעם הם אלא דכיון דמנהג מ"ק בזה לא שמעתי מי יעמוד למעבד עובדא לברך ולהכריע היפך פסק הרמב"ן ומרן כיון דברכה אינה מעכבת וספק ברכות להקל וכן הורו המורים דייני העיר הי"ו במעשה שאירע פה בערב חג הסוכות מהאי שתא שלא יברכו בעת הנשואין אע"פ שלא בירכו בשעת אירוסין וגם שלא לחזור ולקדש, וברכת אירוסין צריכין י' לכתחלה כמו שמצינו בבועז שלקח עשרה אנשים וגו' אע"ג דלענין קדושין אין צריכין אלא שנים שיקדש בפניהם שאין דבר שבערוה פחות משנים דכתיב בעריות ערות דבר ובממון כתיב על פי שנים עדים יקום דבר מה דבר דבממון ע"פ ב' אף דבר דבעריות ע"פ ב' לענין ברכה בעינן עשרה ואף קרובים רשאין להיות מן המנין ואי ליכא י' אין עיכוב