חופת חתנים נד

משרתת יהודית לובשת מיד מלבוש מוד"א חדש בהתחלתו בטרם נתפשט בין המון עם הארץ וכל בגדי צבעונים חדשים גם ישנים אינם מספיקים להשביע תאותן וחמדתן להסב אליהן עיני כל רואיהן ע"כ ועיין מ"ש בדף ע"ח ע"ט מה שהפליג לדבר עוד בזה: וכתב עוד הרבה"י בה' שבת קודש על ענין זה ז"ל ובכלל זה להיות בנות ישראל צנועות בלבושיהן ולא תלבשנה בגדים טובים ומשובחים יותר מדאי אלא בינונים וכ"ש בנות הבנונים שצריכות להכיר בשיעורן ובל תלבשם קנאה ללבוש כבנות עשירי עם אלא כל אחת לפי שיעורה וזה ג"כ מן הדת יהודית שלא לאבד ממון בעליהם כי התורה חסה על ממונן של ישראל וגם האנשים ישנן בכלל האזהרה הזאת שאף הם לא יפנו אחר תפארת הבגדים החמודים כי כמה בני אדם גורמים שאחרים מתקנאים בהם כשהם לובשים בגדים נאים שיקנא בהם והתורה אמרה ולפני עור לא תתן מכשול ולכן מדה טובה לאדם שלא ילבש בגדים טובים ומשובחים יותר מדאי כדי שלא יקנאו בו אחרים ולא ישלוט בו עין רעה וגם כי אין דבר מביא הוללות וסכלות בדעת ב"א ויסב לבם אחורנית לשוב מאחרי ה' ולהתפתות ביצרם הרע כמו הרודף אחר תאותו במלבושים יקרים וחמודים ליפות את עצמו כי היא חמדה הראשונה רוש ולענה שיתעתנו יצרו שיהא מתקן בגדיו ומסלסל בשערו וכיוצא ומראה שאין בזה עבירה ולא ידע שמזה ימשכהו אל מדת הגאוה השנואה מע"א ג"ע ש"ד שאם יבזוהו יאמר בלבו לאדם נכבד כמוני מי יורידני ארץ וכמ"ש במדרש ובזוהר על פ' ותתפשהו בבגדו לאמר שתחילת תפיסת היצר לאדם הוא בתיקון מלבושיו ע"כ וכמה תקלות נפקי מזה ועוד שבזה כמה ממון מונח בארגז בטל ומבוטל שלא ניתן להרוחה ולהוצא' פירו' הן בכסף הן בזהב ובאבנים טובו' ומרגליו' מינים ממינים שונים להשתמש בהם יום א' בשנה דים ובבא השואל להחזיק יד עני ואביון או להשיא יתומ' וכדומה והיתה התשובה כי ברכת הבית מרובה והיוקר יאמיר וכמה נשים חשובות ויקרות כלואות בביתם ולא נסתה כף רגלם הצג על הארץ כי גדול כבוד הבריות ומתביישות להתראות בפני אחרות ובפרט פחותות מהן הלובשות בגדי משי ורקמה וכל מיני תכשיטין ואינם חוששות למה שאמרו חז"ל שלא לבייש למי שאין לה ולעת עתה די בזה: עניני קדושין ד דבר תורה האשה מתקדשת בכסף ילפינן ג"ש קיחה קיחה כתיב הכא כי יקח איש אשה וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני מה קיחה