חופת חתנים נא

שם תהא יראת ה' על פנינו ותמיד תהלתו בפינו וכן יורה התכת הכתובים החתן מבשר ואומר אני אברך את ה' בכל עת ועם חסד אשירה והענוים ישמעו כי בו תתהלל נפשי גם כשהוא מתנהג עמי במדת רחמים ואיני בועט בו ח"ו ועל זאת ישמחו יעלצו עמדי ולא על ההנאה גופנית שיש להם ביום גילה וא"כ בואו אחי וגדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו כי איני רוצה לטול ממני עול מלכות שמים אפי' שעה אחת זכר לדבר כי אעלה על ראש שמחתי שבט עברתו יתב' ורחמיו כי רבו וזהו דרשתי וגו' ומכל מגורותי הצילני כי וגילו ברעדה כתיב אשרי העם וכו' עכ"ל ועדיין מקום הניח לנו לנתינת טעם והיתה הרוחה למה שנוהגים לומר פסוק דרשתי ומכל מגורותי הצילני והוא ע"פ מה שאמרו חז"ל שלשה צריכין שימור חתן חולה וכלה וכו' לפי שמתקנאים בהם וכו' וא"כ החתן בתר צלותיה ותהלותיו לאל כמובא לעיל מבשר ואימר דרשתי וגו' ומכל מגורותי הס המזיקים המתקנאים בי הצילני הן תוחלתי כי נעשתה בקשתי ורצון יראיו יעשה וגם לחתן תורה ולחתן בראשית שייך האי טעמא כי אין יותר מקום קנאה וקטרוג כמו במקום קדושה וכל מגמתם של אלו החתנים כדי שיהיה סוף התורה נעוץ בתחילתה ותחילתה בסופה ועוד שהם מקשטים את התורה כחתן המקשט את הכל' וד"ל. וכ"ג ביה"כ יוכיח עיין בתי"ט במ' ולא אירע קרי לכ"ג ביה"כ: מעי מעי אוחילה אריד בשיחי ואהימה על חורבן בית אולמי ועל גלות השכינה אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוגי לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי: לא ידענו ע"מ סמכו שלא לומר ס' פטום הקטורת במנחה שמתפללין בבית החתן (ובבה"כ הגדולה) גם בתפלת מנחת יום שבת וימים טובים דכיון שהוא קרבן צבור קבוע כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ובשלמא מה שנוהגין לאומרו בשחרי' ובתפל' מוסף אחר אין כאלהינו דאיכא מקומות דלא נהיגי' לאומרו ניחא כיון דמה שנוהגים לאומרו אחר התפלה הוא כדי להגן מהצר' ובשבת וי"ט כל מידי דשייך לזה לא אמרינן והצרה נשכח' ורבה העזוב' בקרב האר"ש אבל בין הערבים דאמירתו במקום הקרבתו מאין הרגלי' שלא לאומרו וישר חיל' של בני הישיבות ושאר בתי כנסיות שאומרים אותו וכן ראיתי בס' תפלה זכה במנח' של שבת שמזכירו עי"ש וא"כ ה"נ בבית החתן לאו יפה עושים שלא לאומרו וראוי לבטל המנהג ואדרבה כיון שהוא מסוגל להצלחה