חופת חתנים מה

הסופר ויכול לקרות הסופר וקנינא קודם הקנין ולא חיישינן למיחזי כשיקרא אלא בדבר שהשקר יכול להתברר. לא כן הכא כיון דבגמר הדבר נראה שהוא אמת ואעפ"י שבשעת קריאה עדין לא קנו ממנו כיון שאין חותמין עד שקונין ממנו יכולין לקרותו ולא מיחזי כשקרא ואלו היינו חוששין למחזי כשקרא היה אסור לכותבו עד שיקנו ממנו וכיון שבכתיבה אין חוששין למחזי כשקרא כ"ש בקריאה: ונהגו שהחתן חותם קודם העדים ויש בזה תיקון גדול שאם לא מצאו קיום מחתימת העדים ויש עדים באיזה יום ראוהו בחתימת החתן הרי הוא כאילו נתקיים באותו יום ואינו נאמן לומר פרעתי וטורפת מן הלקוחות כדין שטר מקויים. ודוקא בחתימת החתן בכתב ידו אבל אם צוה לחתום לסופר או לאחר אין התימה זו כלום אפילו מדין עד אחד שאפילו קרוב חותם בשביל החתן ואם היה לו דין עד אחד היה פסול השטר ואם היה רחוק צריך להתיישב בדבר אם יש לו דין עד אחד. (ובענין תנאי כתובה הכל כמנהג המדינה): סימן ו בהתקדש יום רביעי האנשים השלמי' המתקדשי' והמטהרים הנגשי' אל ה' יתקדשו כי קדוש היום לאדונינו ובו יתבאר משפט היום ומעשהו: א אמרו חז"ל במ' על פ' ויקח את מחלת שנמחלו עונותיו מכאן שיום הנשואין היא יום מחילה וכפרה לחתנים כמו יוה"כ והכנה"ג כ' משם הר"י מברונא שנמחלים עונותיהם משום דחתן דומה למלך ואמרינן דמלך נדון בכל יום והדבר ברור דאינו מכפר כי אם לשבים ולמאמינים דלא עדיף מיה"כ עצמו לפיכך נהגו שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן. ועוד טעם אחר אמרו כדי שלא יאכלו וישתו וישתכרו ויאמרו קדושי טעות הן וכ' הכנה"ג דלפי הטעם האחרון אם ברכ' הקדושין אינן ביום ברכה אינן מתענין אלא ביום האירוסין וכ' הרב אליה רבה דאפי' אלמן ואלמנה מתענין אף לטעם ראשון דהא נדרש מפסוק ויקח את מחלת וכו' וכתיב על נשיו לו לאשה הרי שהיו לו כבר נשים ולפי הטעם הראשון ראוי להשלים התענית ולטעם הב' א"צ לה שלים אלא מתענה עד שיכנס לחופה ואז יוכל לשתות מכוס של ברכה כמו שכתב רע"א בא"ח וכן מי שיש לו נשואין בחנוכה אין לו להתענות אבל אם יש לו נשואין בניסן מתענ' אפי' ביום ר"ח עצמו מפני שהוא א' מן הימים שמתענין בהם כמ"ש בש"ע א"ח סי' תק"ף וחתן בכור שנשא אשה בע"פ אם נפשו איותה להתענות תע"ב דלא כמאן דאסר הרב ברכי יוסף הי"ו א"ח סי' תע"ב עי"ש ולעד"נ