חופת חתנים מד

הלשון והלא ל' עתיד הוא כמו שמענו ועשינו שהוא כמו ונשמע ונעשה שהוא הופכו לעתיד וא"כ וקנינן ר"ל ונקנה ועדיין לא קנו והשיב כי הפרש יש בין שהוא תחלת דבור בין שהוא באמצע דבור כי ועשה בצלאל הו' הוא ו' ההפוך אבל מי פעל ועשה הוא וא"ו העטוף נמשך לתחלת הדבור שהוא פעל שהוא עבר וכן ועשה הוא עבר וכן וקנינא הוא נקשר עם אמר לנא פלוני וקנינא עבר עם עבר וענין זה הקנין למדנו מבועז שנאמר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וקיימא לן דבועז נתן לגואל וכיון שקבל הגואל אותו נעל נקנה הנחלה לבועז ולזה נקרא זה הקנין חליפין שבאותו כלי שמשך מקנה מיד הקונה החליף לו אותו דבר הנקנה לקונה מיד המקנה. ונקרא זה הקנין קנין סודר ובזה הקנין אדם קונה קרקעות ועבדים ובהמה וכל המטלטלין דכתיב לקיים כל דבר אבל מטבע לא אלא באגב כדאיתא בגמרא וסודרא דקני על מנת להקנות הוא שהיא מתנה ע"מ להחזיר ואם תפס אותן המקנה ולא החזירו לא מתפיס ליה שצריך להחזירו ואם רצה לעכבו לעצמו אין שומעין לו דחליפין מתנה ע"מ להחזיר הוא. וצריך לתפוס ג' על שלשה אצבעות או יותר דזהו שיעור בגד לענין טומאה. והסופר או העדים שהם מקנים בסודר שלהם הרי הוא כאלו נתנוהו אל הקונה שיקנה בו ואחר שנעשה הקנין חוזר להם דמתנה על מנת להחזיר הוא בין שהיה הסודר של הקונה עצמו בין שהיה של אחרים ומטבע אינו נעשה חליפין שאם נעשה הקנין במטבע לא קנה משום דדעתו אצורתא וצורתא עבידי דבטלה ובכלי קונין אע"פ שאין בו שוה פרוטה אבל בפירות לא ולזה כתבינן וקנינא מיניה במנא: דכשר. למעוטי אסורי הנאה שאם נעשה הקנין בדבר שהוא אסור בהנאה כגון כלי של ע"ז אינו קנין כלל: למקניא. ולא לאקנויי לאפוקי ממ"ד בכליו של מקנה שצריך שיהיה כליו של קונה ויתפסנו המקנה: ביה. למעוטי מטבע שאין מטבע נעשה חליפין ולחוש לסברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל הנהיגו למסור הכתובה בפני עדים ביד הכלה ואם יש מחקין והוא שנמחק הדיו בעודו לח או גרר שגררוהו יבש או תלויות על השטה הראשונה או בין השיטין יקיימו אותם ויאמרו תיבה פלונית היא על המחק או על הגרר או על השטה העליונה או ביני שיטי: שריר. ל' חוזק כמו חיטי קרדניתא דשרירן ויבישן שהם קשות וחזקות. וקיים. כותבין ביו"ד אחת מלשון קימו וקבלו היהודים וכאשר קים. וצריך שיקראו העדים השטר קודם שיחתמוהו או יקראנו הסופר. ויכול לקרות