חופת חתנים מג

כלהון יהא אחראין. שאם אמכרם תלך אחריהם ותטרוף אותם מהלוקח וכיון שכתוב כלהון נכנס בכלל זה כל המטלטלין אפי' חטי ושערי וכל נכסיו אחראין לכתוב' ומתקנת שמעון בן שטח הוא (כמובא לעיל): וערבאין. ל' גמרא נכסוהי דבר איניש אינון ערבאין ליה ולמדו מזה שכמו שאין נפרעין מן הערב עד שיתבע הלוה תחילה כן הדין בנכסיו שדינן כדין ערב: ומשועבדין. לשון עבדות והשתחואה דעבד לוה לאיש מלוה תרגה ישתחוו לאומים ישתעבדון לך מלכין: ואפי' מן גלימא דעל כתפאי. לשון התלמוד הוא בפ"ק דקמא ובפ' מי שמת מניה ואפי' מגלימא דעל כתפיה: ואחריות. אחריות גמורה בקנין גמור. מעכשיו צריך שיאמר מעכשיו שבקנין סודר אם אין בו מעכשיו ואינו מקנה לו אלא לאחר זמן הקנין בטל ע"כ כותבין שכל הנכסים שקנה מכאן ולהבא הם משועבדין מעכשיו לא לאחר שיקנה אותם ואחריות הוא מקבל שלא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן טלי אותה על כן הוא מקבל עליו אחריות כמו שתקן שמעון בן שטח: וחומר וכו'. זה נמסר לדיינים לדון כפי מה שימצאו בספרים בענין גבייתה בין ממנו בין מן היורשים בין היא בין יורשיה על פי התקנות. דלא כאסמכתא ענין אסמכתא הוא אדם שקבל על עצמו להתחייב בדבר קשה ונוסף על המנהג יכול לטעון הייתי סומך בדעתי שאוכל לקיים זה ועכשיו איני יכול לקיימה וקיימא לן דאסמכתא לא קניא ואם קבלו ממנו בקנין בב"ד שוב קניא ובמעכשיו קניא אפילו בלא ב"ד חשוב ע"כ הוא מקבל עליו שעבוד זה החזק דלא כאסמכתא בקנין גמור מעכשיו. ודלא כטופסי דשטרי נראה שר"ל שלא יוכל לטעון שכל מה שנכתב בכתובה זו לא צויתי מזה כלום לסופר אלא שהסופר יש לו טופסין ומהם רואה וכותב כל מה שכתוב בהם ע"כ הוא מקבל עליו שאין זה השטר כדין טופסין דשטרי והר' יונה ז"ל פי' שלא יכול לטעון לא לשעבוד גמור נתכוונתי אלא לשופרא דשטרא ולסמוך על מה שיש בדעתי לפרוע מעות או מטלטלין או קרקעות בני חורין וזה שכתבתי בשטר הוא כמו שכותבין הסופרין בטופסי שטרות מה שלא שמעו מן הלוה ע"כ פירש שלשעבוד גמור נתכוון. בביטול וכו' שלא יטעון לומר אנוס הייתי כמו שהודעתי לפלוני ופלוני וכמו שאמרו בגמרא עדים שאמרו מודעא היו דברינו ע"כ הוא מבטל כל אותן דברים שמסר לעדיו ולשון מסירה נזכר במודעא בתלמוד מאן דמסר מודעא אגיטא. וקנינא וכו' שאלו לר' יהודה הלוי ז"ל מה הועיל זה