חופת חתנים מ

במ"ק לכתוב באלמנה ארמלותייכי ודין גרושה כדין אלמנה. ואם היא מן הנשואין אעפ"י שהיא בתולה דינה כדין בעולה: וספוקייכי שופרא דשטרא הוא ואפי' שנהגו לכותבם אם לא כתבם קני דשופרא דשטרא הוא למיכתבינהו וכן בכל חיובי האיש לאשתו אעפ"י שאם לא כתבם נתחייב אם כתבם שופרא דשטרא הוא. ומיעל לותייכי וכו'. זה הוא מצות עונה כדרך כל הארץ והוא ל' מקרא ואיש אין בארץ לבא עלינו כדרך כל הארץ ומצות עונה פרשוה רז"ל והטיילים בכל יום וכו' (כאשר יבא לקמן בע"ה) וכל זה שופרא דשטרא הוא שאפי' התנה עליה לבטל מצות עונה אין תנאו קיים לפי שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל: וצביאת כלתא דא וכו'. וצביאת ל' רצין בלשון ארמי בדניאל ולמאן די הוה צבי הוי מחי. וכותבין כן שאעפ"י שהאשה מתגרשת בין ברצונה בין שלא ברצונה אבל אינה מתקדשת אלא מרצונה ואפי' קטנה לכתחלה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה שנאמר נקרא לנערה ונשאלה את פיה. (ועיין ברא"ם ובח"י): ודא נדוניא דהנעלת ליה. לשון נדוניא נאמר על מה שמכנסת האשה לבעלה בתורת צאן ברזל שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ולפי שהכל הוא לבעל נקראין צאן ברזל ד"מ כמו הצאן שאין לה צמר לגזוז אותם והם כמו ברזל שאינו מוסיף שיקח התוספת וישאר העיקר כן הם אלי הנכסים שהכל הם שלו לא הפירות בלבד. ונכסי מלוג הם הנכסים שיש לאשה שנפלו לה בירושה או במתנה שאין לבעל בהן אלא פירות בחייה כמו מי שמולג הצמר ולוקח לעצמו והשאר נשאר לאשה עד שתמות וירשנה: מבית אביה וכו'. אם השיאה אביה מנכסיו: ומדנפשה. אם הנכסים שלה. או מבית פלוני אם השיאה אחד משאר בני אדם לפי שאם חוזרת נדוניתה או מקצתה ליורשיה תחזור לאותם שנתנו לה כי כן נהגו ועל דעת כן נתנו לה שיחזור להם: ומבי נשא אם אין אביה קיים (מל' נשני אלהים וכו'): בין בכסף. הם כלי כסף: וזהב הם כלי זהב: ובגדים. בגדי צמר ופשתים דכל מקום שנאמר בגדים סתם אינו אלא צמר ופשתים: ותכשיטין. כגון כלי משי ורקמה חשובין שהאשה מתקשטת בהם ול' תכשיטין הוא ל' קשוט כי הכ"ף והקו"ף מתחלפין: ושאר מטלטלין. כגון יורות וקומקומין וכיוצא בזה מתשמישי כלי סעודה. ושמושי ערסא. כגון כרים וכסתות ומכסאות וסדינין ורבידים שהם מתשמישי