חופת חתנים לט

מוקדם למאוחר שאם כתבו בו שנת כך וכך לבריאת העולם סתם היה אפשר לטוען לטעון זה החשבון הוא לפי מולד וי"ר והוא מוקדם ופסול ומשום ב"ד טועין שהרי לפי הדין אינו נפסל בכך דתלינן שהסופר כתבו בדקדוק ע"כ פירשו שהוא לפי המנהג הידוע למנות מבריאת העולם במקום ההוא. ולשון מתא פלונית הוא כולל עירות גדולות וקטנות. דיתבא על כיף ימא תרגום על שפת הים על כיף ימא ולומר לשון יתבא והיא אינה יושבת ל' מקרא הוא יושבת בנחל יושבת העמק וכו'. ואם הוא על שפת הנהר יכתוב דעל נהר פלוני יתבא כי כן ל' רז"ל. ואם היא רחוקה מהם מעט יכתוב דעל תחום כיף וכו' ואם היא בתולה כותבין בתולתא דא אם אינה בתולה כותבין כלתא דא. וכתב הרמב"ם ז"ל שאם היא אלמנה כותבין אלמנה ואם היא גרושה כותבין גרושה ואם היא שבוייה כותבין שבוייה כדי שלא יכשל בהן כהן ובקצת כתובות ראיתי כן בגרושה שכהנים הדיוטים מצויים אבל באלמנה שאין כ"ג מצוי עכשיו לא נהגו כן ואף בגרושה חשש רחוק הוא וכו' (עי"ש) ואם היא גרושה מן האירוסין או חללה שיש לה מאתים היה קרוב לחוש לזה שיכשל בה כהן: הוי לי לאנתו כדת משה וישראל משום דעכשיו נעשה נשואה להיות אשתו גמורה להתחייב בשאר כסות ועונה ובכל מה שכתוב בכתובה: ואנא בסיעתא דשמיא אפלח היא העבודה שצריך האיש לעשות בביתו ושדהו לחרוש ולזרוע ולהצליח נכסיו. ואוקיר הוא ל' כבוד וכמו שאמרו אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו. ואזון הוא חיוב מזונות שחייבה תורה לדעת הרמב"ם והרשב"א ולדעת הרמב"ן מדרבנן. ואפרנס אין בכלל פרנסה מזונות אלא שאר צרכים ואפי' בדברים שאינם בין איש לאשתו שייך ל' פרנסה כגון להשיא בתו. תכשיטין. נותן לה מעה כסף לצרכיה בכל שבת. ומדור הם בכלל הפרנסה: ואכלכל כלכול ופרנסה הכל א'. ואכסה הוא חיוב כסות הכתוב בתורה. כהלכת תרגום כמשפט בני ישראל כהלכת גוברין יהודאין אם מן התורה אם מדברי סופרים ונכנס בכלל חיוב זה פרקונה וקבורתה ושאר תנאי כתובה ממזונות אלמנה וכתובות בנין דכרין וכו' שאעפ"י שלא נכתבו כמו שנכתבו דמי לפי שהן תנאי ב"ד אבל נכלל כל זה בכלל אפרנס ואכלכל: יהיבנא לכי מוהר בתולייכי ל' הכתוב כמוהר הבתולות והוא מה שנותן הבעל לאשה משלו כמו הרבו עלי מאד מהר ומתן: כסף זוזי מאתן דחזי לכי (הסך העולה לפי המטבע שלנו כבר מובא לעיל בהצעה) ובכתובת אלמנה כותבין מהרייכי כסף זוזי מאה: ומנהג