חופת חתנים לו

שם רבות בנות נהגו לטבול ואח"כ לברך ולטבול שנית. מה' מהר' של"ה: ברכת הטבילה היא בה"א הידיעה ולא על טבילה לאפוקי הטבילה ורחיצת כל הגוף של הישמעאלים שעושים אותה במקום טבילה בטהרה גמורה אבל לא במקוה של מ' סאה ממים שאינה נקראת טבילה כך שמעתי מפי מהור"ר ידידי' ספרדי נר"ו מקוסט (הגהו"ת אי"ש נ"ר בב"י): עוד כ' בהגהות הנז' ז"ל יש קבלה ביד נשים כשרות וחסידות עם זקנות חשובות שהאשה שלא זכתה זמן הרבה להיות לה בנים או בנות שתטבול במוצאי ש"ק כי הלילה ההוא מסוגל מאד על דבר חשוכי בנים לפיכך הרבה מהם טובלות במש"ק אבל עם ב' שמירות משתי נשים שהולכות עמהם בבית הטבילה. ע"כ: סימן ה דיני נוסח הכתובה אם היא מגורשת שלו בכאן נוהגין לכתוב בנוסח זה אמר לה להדא מרת פ' מתרכתא דידיה בדלא נסיבת לגבר אוחרן וכך אמר לה הדרי גבאי ותהוי לאנתו כמ"ו כד הוית מן קדמת דנא ואנא בס"ד וכו' כן מצאתי בכתובה הנעשית פה במ"ק בה' לח"י אדר שנת התקי"ז להיקר אברהם ן' עטר מילוה נ"ע. והוא כטופס ר' אליעזר הלוי שהביא בג"ש: וטופס כתובות וגיטין ע' בתיקון סופרים הנדפס פה ליוורנו יע"א: אור ליום רביעי שעתא קיימא לן לקריאת הכתובה וחל עלינו חובת הביאו"ר בכלליה ומשפטיה ומה הלשון אומרת לפי הנוסח שלנו: אמרו חז"ל אסור לאדם לשהות עם אשתו בלא כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולפי שמצינו בתורה דבתולה חמשים שקלים וכתיב בהו כמוהר הבתולות אסמכוה רבנן אהאי קרא לתת כתובה לבתולה חמשים סלעים של מדינה נגד חמשים סלעים של מוהר הבתולות שהם מאתים זוז ולאלמנה שאין חיבת נישואים מרובה כל כך יכתוב מנה כי שיערו ז"ל דבהכי לא תהא קלה בעיניו להוציאה. ושל זו ושל זו כסף מדינה וכתב הרמב"ם ז"ל ולא תקנו אותם מן הכסף הטהור אלא מכסף מדינה שהיא ז' חלקים נחושת וא' כסף נמצא שמאתים זוז אינם רק כ"ה זוז מכסף טהור וכל זוז הוא דרה"ם וחצי. ומשקל כל זוז הוא צ"ו שעורות נמצא וכו'. (ולפי המטבע שלנו הם כמו שלשים לירא"ם בקירוב) ול' בריייתא בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים לפי שלא היו רוצות לינשא להם אמרו