חופת חתנים לה

טז אינה צריכה לפתוח פיה כדי שיכנס בה המים ולא תקפוץ אותה יותר מדאי ואם קפצה לא עלתה לה טבילה אלא תשיק שפתותיה זו לזו דבוק בינוני: יז לא תעצים עיניה ביותר ואל תפתחם ביותר ואם עשתה כן י"א שלא עלתה לה טבילה: יח צריך להעמיד על גבה יהודית גדולה יותר מי"ב שנה ויום א' בשעה שהיא טובלת שתראה שלא ישאר משער ראשה צף על פני המים: יט נכנסו צרורות וקסמין בסדקי רגליה מלמטה חוצצין ואע"ג דבית הסתרים אין צריך ביאת מים מ"מ ראוי לביאת מים בעינן: כ איספלנית מלוגמא ורטיה שעל בית הסתרים חוצצים אעפ"י שאינם צריכים שיכנסו בהם המים צריכים שיהיו ראוים ולא יהיה בהם דבר חוצץ וי"א שלכתחלה צריכה להטיל מים קודם טבילה אם היא צריכה לכך גם שתבדוק עצמה בגדולים ובקטנים שלא תהא צריכה לעצור עצמה ולא יהיו ראוים לביאת מים גם צריכה להסיר צואת החוטם: צואת החוטם יש מחמירין שחוצץ ואפילו לדבריהם לפלוף יבש שבתוך החוטם הדבוקה בגובה החוטם או בחללו בפנים שאינה יוצאה אינו חוצץ ונכון מאוד ליזהר על שפת החוטם שלא יהא בו לפלוף יבש שיורי יד"ש מהרמ"ע מפאנו: כא יש שכתבו שיש לאשה להיות צנועה בליל טבילתה וכן נהנו הנשים להסתיר ליל טבילתן שלא לילך במהומה או בפני הבריות שלא ירגישו בהן בני אדם ומי שאינה עושה כן נאמר עליה ארור שוכב עם בהמה ויש לנשים ליזהר כשיצאו מן הטבילה שיפגע בה חבירתה שלא יפגע בה תחילה דבר טמא או גוי וכגון כלב או חמור או ע"ה או חגר או מצורע וכיוצא בהם. ואם פגעו בה דברים אלו אם היא יראת שמים תחזור ותטבול. גרסינן בפסחים האי מאן דפגע באיתתא בעדנא דסלקא מטבילת מצוה אי איהו קדים ומשמש אחדא ליה לדידיה רוח זנונים. ואי איהי קדמה ומשמשה אחדא לה לדידה רוח זנונים. מאי תקנתיה לימא הכי שופך בוז טל נדיבים וגו' ובילקוט מייתי פסוק דאיוב נמי ומזיח אפיקים רפה הלכך נימרינהו לתרוייהו: אימתי תעשה ברכת הטבילה כשתפשוט מלבושיה כשעומדת בחלוקה תברך אקב"ו על הטבילה. ותפשוט חלוקה ותטבול. ואם לא ברכה אז תברך לאחר שתכנס עד צוארה במים ולכתחלה צריך חבוק ידים להפסיק בין לב לערוה. ראוי להודיע לנשים שאין לברך שהחיינו בטבילה הראשונה שטובלת וימחו בידן. שיורי ברכה הנז"ל: