חופת חתנים לג

פי' שמנהגה כך. אף שחוץ לעין אינו חוצץ. וכ' בה"ג ונהגו בנות ישראל בעצמן שאין סכות שמן בשעת טבילה כל עיקר: ו דם יבש שעל המכה חוצץ וריר (פי' שהסיר הגליד מעליה) שבתוכה אינו חוצץ. יצא הריר מתוכה כל תוך ג' ימים לח הוא ואינו חוצץ לאחר מכאן יבש הוא וחוצץ לפיכך אשה בעלת חטטים צריכה לחוף במים עד שיתרככו. וכתב הש"ך וכן אם הקיזה דם תוך ג' ימים אינו חוצץ מכאן ואילך חוצץ כל זמן שהגלד עליו עד שיתרפא כהוגן: ז רטיה שעל המכה חוצצת: ח לכלוכי צואה שעל הבשר מחמת זיעה אינם חוצצים נגלד כגליד חוצץ. מלמולין שעל הבשר חוצצין פי' כשאדם מגבל טיט או לש עיסה משפשף ידיו זו בזו נופל מהן כמו חוטין אם נופלין על בשרה חוצצין: ט צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר חוצץ כנגד הבשר אינו חוצץ ובצק שתחת הצפורן אפי' כנגד הבשר חוצץ ואיזהו שלא כנגד הבשר זה שהצפורן עודף על הבשר. ולפי שאינם יכולות לכוין נהגו ליטול צפרניהם בשעת טבילה כדרכה ואם אירע טבילת מצוה בי"ט ושכחה ליטול קודם י"ט או שבת כתב הט"ז דתנקר תחתם ולא תחתכם ע"י גוי. והש"ך כתב דע"י גוי בידו או בשניו הדבר פשוט דמותר והמג"א בא"ח סי' שכ"ח כתב דצ"ע אם יש להתיר בניקור לכן מוטב לומר לגוי לחתכם כו' עי"ש: י אם יש לה נפח על מקום הצפורן ואינה יכולה לא לחתוך ולא לחטט אם נפוחה כל כך שאין הטיט שתחת הצפורן נראה אינו חוצץ. כתב הט"ז בשם ר"ת דאפילו צואה ובצק אם יש ממנו כ"כ מיעוט שאין מקפידין מיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ: יא דוקא בצק שתחת הצפורן חוצץ אבל הצפורן עצמה אינה חוצצת ואפילו אם היתה גדולה ועומדת ליחתך ופורחת ועוברת מכנגד הבשר אינה חוצצת. מיהו כל זה דוקא שאין צואה או בצק תחתיו בשעה שטבלה ומאחר דכבר נהגו ליטול הצפרנים אפילו אם צפורן אחת נשאר בידה וטבלה צריכה טבילה. אחרת וכן נוהגין. וכתב מוהר"ם מלובלין דכיון שאין זה מדינא אלא מחומרא נ"ל שלא החמירו אלא כשנמצא ששכחה צפורן אחת מיד אחר הטבילה קודם שלנחה עם בעלה אבל אם לא מצאה כי אם עד למחר אין ראוי להחמיר שלא תוציא לעז על בעילתה ואפילו לא נזקקה עם בעלה באותו לילה מכוער הדבר ואין צריך טבילה אחרת אם לא נמצא שים לכלוך תחתיו ע"כ. וכתב הש"ך ע"ז ונראה היכא דאפשר לה לחזור ולטבול אפילו לא מצאה עד למחר