חופת חתנים לב

שתעביר ותטבול. וכ' הר' נר"ו ז"ל ובו בפרק אני הדל עמדתי על דברי ובעניותי היה נראה פשוט דמותרת לבעלה ואמר רב הנח"ה סובר' דכל ימי טהרתה ועיבורה לא מצאה הקפיד' מקום לנוח ושוב מצאתי תשובה שלימה וכו' עי"ש ומבואר יוצא מדבריו היתר לנ"ד ודוק וזכרתי כי מדי דברי בו כתלמיד חוץ לפני רבו עם בוצינא דנהורא הרב הנז' נר"ו בפרק הזה והסכים להתירה בנ"ד דאין צורך להעבירו ומי כמוהו מורה. וכן הסכים רב חנ"א הוא חסידא פרישא ובא הלוי נר"ו בהיותו מתאכסן אצלי ושרתה שכינה אצלנו אלא דיש לעמוד עפ"י דברי הזוהר שציינתי בפנים דמדף ע"ט נראה דעפ"י הקבלה יש להעביר אותו שער דרבי ביומי דאיהי מסאבה ובדף קכ"ז משמע להעבירו לגמרי ומדף רמ"ח נראה דוקא מעט משער הראש וראיתי להר' מקדש מלך דבדף ע"ט כ' ז"ל משמע משם (מד' רמ"ח) דהיינו השער שניטל בשעה שסורקת שערה ולישנא דהכא לאו דוקא ע"כ. ומד' קכ"ז לא הרגיש מידי ודוחק לומר דהכא בדף קכ"ז נמי לאו דוקא והעיקר בד' רמ"ח ודוחק נמי למימר דלישנא דד' קכ"ז לאו דוקא והעיקר בדף פ"ט ועוד דק' לישנא דד' רמ"ת דמפרש טפי: עוד דבסוגיא דנזיר דל"ט מבעיא אי האי מזיא מלתחת רבי או מלעיל וכו' ומסיק דמלתחת רבי עי"ש וא"כ כיון שמגלחו מלמעלה אינו אותו שער הגדל בימי מסאבותא כמשמעות ל' הזוהר כיון דמלתחת מעיקרו רבי ולי אפשר לומר דכוונת הזוהר דקאמר ההוא שערא דרבי וכו' וכלומר דמספרין מלמעלה שאותו שיער הגדל מלתחת וזה השיער הוא דצריך להעבירו ולאו דוקא ההוא דרבי ממש גם היה אפשר לפרש כל הזוהר דלעולם צריך להעבירו לגמרי ומאי דקאמר דרבי ביומי דאיהי מסאבא היינו משום דבכל פעם דבעי' לאתדככה מעבירו לגמרי קרי ליה הגדל בימי טומאתה ואה"נ דהוי כולו ואתי שפיר עם הסוגיא דנזיר ועם משמעות הלשון דד' קכ"ז אלא דמד' רמ"ח אינו נראה כן והיה אפשר לחלק בין מקום שיער דבד' מ"ח וקכ"ז מיירי בפנים של מטה ולהעבירו לגמרי א"נ שערא דרבי בימי סאבותא דוקא ובד' רמ"ח מיירי בשער הראש בחולקא דצריכה למיהב לההיא סטרא משיער הראש אלא דהרב מ"מ לא בעי בהכי והדבר צריך ביאור ממי שירד לסודן ועומקן של דברים מיהו לענין דינא הנלע"ד כתבתי ועיין בס' תפלה שערי רחמים בעניני הזיווג: ד לפלוף דהיינו צואת העין שחוץ לעין חוצץ אפי' הוא לח ולפלוף שבעין אינו חוצץ ואם היה יבש חוצץ והוא שהתחיל להוריק: ה כחול שבעין אינו חוצץ. ושחוץ לעין חוצץ ואם היתה פותחת ועומצת עיניה תדיר