חופת חתנים לא

כיון דבתרויהו איכא מנהג יפה כל חד וחד ליקום אדוכתיה והיכא דנהוג נהוג ואפי' דהמערער יכול לדחות ועדיין יש לדון בזה לפי הדרך הג' של הריטב"א ז"ל מ"מ העיקר הוא כי יש לקיים המנהג שלנו מעיקר הדין וליכא שום פקפוק כלל הכלל ההקפדה הנזכרת בכל דיני חציצה ומה שאמרו אם רוב בני אדם מקפידים בכך דמזה נפל הספק בנ"ד אי אזלינן בתר רובא דעלמא אי לאו הוא דוקא בדאיכא דבר החוצץ ומעכבת דהמים אינם יכולין ליכנס דרך שם או אם הוא דבר הנפרד מגופו כמו הצבע וכו' עיין בפוסקים. אז מצאה הקפידה מקום לנוח ואזלינן בתר קפידת ב"א אבל אי מעיקרא ליכא דבר החוצץ כלל ובמים יובא וטהר אי הוי דבר היוצא מגופו ממש כמו הכא גבי שער דנתרבה מאת הטפל לבשרו והוי כגופו מהיכא תיתי ליתן מקים לקפידה בזה. לקפידה בדבר החוצץ או בדבר הבא מחוץ לגופו חיישינן אבל לקפידא לחודא לא מידי דהוי אצפורן דאפילו פורחת ועוברת ועומדת ליקצץ אינה חוצצת אי לאו טעמא וכו' כמו שפסק מרן ועיין בלבוש ומה שכתב הב"ח דקמ"ל דנשואה דומיא דפנויה וכו' מיירי כשהשער נדבק ואיכא זוהמא וזיעה דחוצץ ומעכב לביאת מים ולפיכך תלוי בהקפדה ואי לאו טעמא דהקפדה שלא תתגנה על בעלה לא הוה חוצץ משום דהוי מעוטו שאינו מקפיד שאינו חוצץ ודבר פשוט הוא והוא מה שנראה לפי ע"ד. ולא להורות אלא לקיים המצוה ובפרט למה שפסקו בסימן קפ"ב דהמעביר שער בית השחי ובית הערוה מכין אותו מכל מקום וכו' ע"ש. והכא בענין חציצה מרן ורמ"א והש"ך וכו'. לא הזכירו שום מנהג דלא מייתו מידי בזה ודוק. מיהו טוב להקל אותו במספרים מהיות טוב וכן עמא דבר, ועיין בזוהר ח"ג ד' ע"ט קכ"ז רמ"ח. עי"ש ודוק: שוב התבוננתי שאפי' החילוק הג' של הריטב"א לא סתר לן מידי דהחשש דלא יחפפו היטב אינו יכול להכריח דבר התלוי בדעת ב"א לומר שיקפידו על השיער ויהיה גנאי לבעליהן כיון שאינן מקפידין. ולא דמי לערביות וכו', ודוק: עוד יש להביא ראיה מצבע ושוחט או קצב שכ' מרן ורמ"א. דהגם דרובא דעלמא הטובלין מקפידין על לכלוך הצבע והדם כיון שאינם בעלי אומניות הללו. מ"מ אזלינן בתר רוב בני אותו אומנות דוקא שאינם מקפידים ודוק: שוב אחרי מופלג מה שכ' בפנים האיר וזרח קונטרס שיורי ברכה שבסוף שו"ת חיים שאל למוה"ר חיד"א נר"ו הנז"ל ושם בסי' קצ"ח חלק בהדיא על הרב אדמת קדש דס"ל דאם שכחה להעביר שער בית הערוה וטבלה דאסור עד