חופת חתנים ל

העבירה שער בית הערוה בכל מכל כנהוג על ידי סם אלא ע"י מספרים והעלה דאם לא שמשה תטבול פעם אחרת עי"ש והחילוק ברור דשאני התם דאותה האשה מנהגה היתה להעביר לגמרי בשאר פעמים ע"י סם והרי זה דומה למה שפסק מרן ז"ל ואפילו אם אינה מקפדת עליו עתה וכמו שכתב בספ' הנז' שם וגם דמנהג עירו בא"י להעבירו לגמרי דמקפידות לא כן הכא דלא קפידי עוד וחזר המנהג לעיקר הדין דליכא למיחש מידי. אלא דעדיין יש לחקור כיון דאיכא מקומות דמקפידות על זה ומדינות ג"כ אם באולי כשנעמוד למנין רוב בני אדם דעלמא מקפידים. אי אמרי' דבני עיר אחת בטלה דעתם בזה או כיון דהוי דבר התלוי בדעות כל חד וחד ליקום אדוכתיה ואזלינן בתר דעת הטובלת וראיתי למרן בב"י ריש סי' קצ"ח דס"ל דלדעת הרמב"ם אזלינן בתר דעת הטובלת בין להקל בין להחמיר. אלא דהרשב"א חולק ולדעתי היכא דרוב בני אדם מקפידים והיא אינה מקפדת בטלה דעתה וכן פסק רי"ו והטור ומרן גופיה בס' הקצר באופן דאין לנו לתפוס דעת הרמב"ם בזה ועוד דהב"ח חולק על מרן וס"ל דליכא לספוקי לא בדעת הרמב"ם ולא בדעת הרשב"א ולעולם אזיל לחומרא בקפידא ולזה פירש בל' הטור דנקט פנויה דליכא נפקותא בזמן הזה מה שפירש כמבואר לעיל דאזיל לשיטתיה ודחה ג"כ בזה דברי מרן דכת' שנמשך אחר דברי המשנה עי"ש. ולא ידעתי אמאי הרב עצי אלמוגים בסימן קמ"א בדין צבע וכו' תפס לשיטת מרן דהכא ולא עביד שום זכר משיטת הב"ח כיון דבחבורו הנחמד הנז' אינו מניח שום זוית ופינה עי"ש באופן דבנ"ד צריך למגמר מכללא כיון דלאו בפירושא איתמר. ואנהיר לך לעיינין דהרב זרע חמת בתשובותיו בענין שתיית הטוטין בי"ט בסי' ע"ב דמייתי מאי דמסיק הריטב"א ז"ל בחידושיו על עירובין נמצאת למד כי הדין זה הוא על ג' דרכים כל שהמנהג משונה אפי' נהגו בה באתרא חדא בטלה דעתם לגמרי וכו' וכל שאין המנהג משונה אלא שאין העולם בוחרים בו היכא דנהוג נהוג והיכא שהמנהג הוא יפה וראוי לכל מקום ומה שאינם נוהגים בכ"מ הוא מפני שאינם צריכים לכך או שאינו מצוי להם הרי אותו מקום שנוהגים כרובא דעלמא והרבה דברים נחמרו וכו' ע"ש ומעתה בנ"ד שלא להעביר השער אינו נכנס בכלל מנהג משונה כיון דמעיקר הדין אינו צריך להעבירו ומרן רמ"א לא הזכירו שום מנהג להעביר והש"ך כתב בריש סי' קצ"ט ושאר שערות שבה מפספסת אותן וכו' ולא דמי להנושא משאוי על ראשו וכו', ח"כ היכא דנהוג נהוג. וכי תימא דהוי מנהג יפה דאל"ה איכא למיחש דלא יחפפו וידיחו היטב אף אנן נימא להו לנוהגים להעבירו דכיון דמעבירים ע"י סם דלמא לא ידיחו היטב אח"כ וישאר מעט מאותו סם ומיעוטו המקפיד חוצץ וא"כ