חופת חתנים כד

ז אסורה לטבול ביום הז' ואפי' שתטבול סמוך לחשיכה ותבא לביתה משתחשך אסור ואפי' אם ממתנת מלטבול עד יום ח' א"ה אינה יכולה לטבול ביום משום סרך בתה דהיינו דבוק הבת וקרובתה לעשות כמעשה האם שתטבול ביום כמוה ולא תבחין שאמה לאחר ז' טבלה ולא בז' עצמו ואפי' אין לה בת דינא הכי דלא פלוג. וכתב הב"ח דאפילו ללכת מביתה מבע"י אסור ואפי' לטבול סמוך לחשכה וביום ח' אעפ"י שתבא לביתה משתחשך יש להחמיר ש"ך ואפי' בשבוע שחל בה ט"ב מותרת לרחוץ ולטבול ואפילו אם טובלת ליל י' באב מותר לה לרחוץ בערב ט"ב אם א"א לרחוץ ליל י' ולמוצאי ט"ב חופפת מעט דבעינן סמוך לחפיפה טבילה. ואם נזדמנה ליל טבילתה בימי אבלה אינה טובלת. ואשה שאירע טבילתה אחר ז' תוך שלשים אם תטול צפרניה בידה או בשיניה אינה נוטלת יפה אלא תאמר לנכרית ליטלם לה במספרים ורמ"א כתב דלאו דוקא נכרית דה"ה ישראלית. והט"ז מתיר ע"י עצמה בלא שינוי והש"ך כתב דע"י נכרית דוקא: והכלות הטובלות קודם החופה יכולות לטבול ביום דהא אינם באים אצל החתן עד הלילה אבל אחר החופה דינן כשאר נשים הגה. והש"ך כ' דאם טובלת ביום ז' לא תטבול ביום אבל הר' פנים מאירות כ' דהמקיל וסומך על מור"ם לא הפסיד כש"ך הנז"ל ונזדמן לידי ס' דגול מרבבה למוהרי"ח מפראג וכ' ז"ל על דברי הש"ך שכ' כדאיתא בש"ס ופוסקים ודבריו צ"ע דהא ההיתר משום שאין מביאין אותה אצל החתן וא"כ א"א לבא לבעילת זבה ואעפ"כ לא מלאו לבו של מנחת יעקב לחלוק על הש"ך אף שהרגיש ג"כ בהשגה זו ומ"מ בשעת הדחק נלע"ד להקל אבל באופן שלא יעמידו החופה עד צאת הכוכבים ממש. אבל להעמיד החופה ביום ולסמוך שאין מיחדין אותן עד הלילה לא מהני בזה עכ"ל: (שם) ביום ח' יכולות לטבול סמוך לחשכה כיון שאינם באות לביתם עד שתחשך כש"ך הנז' מהר"ש ן' הרשב"ץ: (שם) כתב מהר"ם מלובלין נסתפק השואל במי שלא טבלה כראוי בענין שלאחר ב' או ג' ימים צריכ' לחזור ולטבול אי יכול' לטבול ביו' ואם צריכה לשמור ז' ימים נקיים אחרים משום סרך בתה שתאמר שראתה דם וטבלה לאחר ג' ימים ומהר"ם לא השיב לו על זה דבר ונ"ל דלענין שאלה קדמייתא יש להחמי' לכתחלה ובדיעבד שרי ולענין שאלה תנינא הדבר פשוט דיכולה לטבל לאחר ב' או ג' ימים ולא מצינו גזרה דסרך בתה אלא לענין טבילה ביום וראיה ממה שכתב