חופת חתנים כג

נקיים לגמרי אבל אח"כ דינו כשאר כתם וכן נוהגין. ודוקא כתם שהוא יותר מכגריס ועוד אבל פחות מכגריס ועוד תולה בכינה אפילו בג' ימים הראשונים וכתב עוד רמ"א דה"ה אם היה לה מכה בגופה ויודעת שמוציא' דם תולה בה אפילו ביתר מכגריס ועוד אלא שאין מקילין בג' ימים הראשונים לתלות במכה שאין ידוע שמוציאה דם או בשאר דברים שתלינן בהם כתם והש"ך חולק על הרמ"א בדין זה ופסק דאף ביודעת בודאי שמכתה מוציאה דם אפ"ה אינה תולה בה בג' ימים הראשונים של ז' נקיים וכ"מ מדברי הב"ח דאין להקל אלא דוקא במלאה שחין ודם יוצא ממנה תמיד דאז אמרינן אם לא תתלה בו לא תוכל לספור ז' נקיים לעולם הא לא"ה אסי' ידוע שמכתה מוציאה דם אין להקל ע"ש. והט"ז כתב דיש לכוין דברי הרמ"א דמיירי במכה שא"א לה להזהר שפיר אז תולה בה אבל כל שאפשר לה להזהר ולא עשתה כן אין לה לתלות כלל עכ"ל: ו בשו"ת חיים שאל מהר' חיד"א נר"ו סי' ט"ו מייתי מהר' צ"ץ דמאן דמיקל במצאה כתם תוך ג' לתלות אפי' בטעם כל דהוא לא הפסיד כיון דבלאו הכי רבים מקילים בכתמים תוך ג'. והסכימו בזה חתנו הר' עבודת הגרשני והר' מ"י ובכרתי ופלתי כ' דדין זה דסה"ת דג' ימים הראשוני' הוא תמוה מסוגי' הש"ס ויש להתיר במכה כמור"ם. ובחנם החמירו האחרונים ע"כ. וע' עוד מה שכ' באותה תשובה על דברי הש"ך. וגם בתשובת הר"ם כרמי שהביא הרב שם בסי' י"ד. אין הנדה והזבה והיולדת עולות מטומאתן מיד אחר הימים הכתובים בתורה שהיא טמאה בהם בלא מעשה אחר דכתי' גבי נדה שבעת ימים תהיה בנדתה והאי תהיה יתירה הוא ודרשו בו אעפ"י שכלו הז' ימים עדיין תהיה בנדתה כלומר תהא בהווית טומאתה עד שתעשה מעשה אחר והוא הטבילה הנאמרת בשאר הטמאים שנא' בהם ורחצו במים אז"ל זה בנה אב לכל טמא שהוא בטומאתו עד שיטבול במים ועוד ק"ו הוא ממגעה שנ' והנוגע במשכבה ירחץ במים ק"ו היא עצמה. ועוד כתיב בכלי מדין אך במי נדה יתחטא ופירשו בו במים שהנדה טובלת בהם יתחטא. מכל אלו למדים שצריכה טבילה מן התורה וזה אין לומר שאם תטבול אפילו בתוך הז' ימים של טומאתה שתהא טהורה דכיון שהתורה קראתה טמא באותן הימים דכתיב גבי יולדת וטמאה ז' ימים כימי נדת דותה וגו' האיך תטהר בטבילה הא הוה כטובל ושרץ בידו אלא אחר ז' ימי טומאתה קאמר רחמנא שתטבול וכל זמן שלא טבלו הרי הן בטומאה והבא על א' מהן בלא טבילה אפילו אחר כמה שנים חייב כרת אלא א"כ טבלו כראוי כמו שיתבאר לקמן בע"ה: