חופת חתנים יט

שנצטוו ישראל על העריות בכו וקבלו מצוה זו בתרעומת ובכיה שנאמר בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו ואמרו חכמים גזל ועריות נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן שאין בהם פרוצים בעריות וביאות אסורות ועוד אמרו חכמים רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה כדי להנצל מהם ויזהר מן היחוד שהוא הגורם הגדול גדולי חכמים היו אומרים לתלמידיהם הזהרו בי מפני בתי הזהרו בי מפני כלתי כדי ללמד לתלמידיהם שלא יתביישו מדבר זה ויתרחקו מן היחוד וכן ינהוג להתרחק מן הצחוק ומן השררות ומדברי עגבים שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לתאוה גדולה. יתירה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד עכ"ל ועיין להרב כנה"ג באה"ע סימן ס"ו בהגה"ה (א"ה עיין ג"כ מ"ש הרב שו"ת מעיל צדקה סי' נ"ט): סימן ב דיני ספירת ז' נקיים הכנה דרב"א בקדושה וטהרה ממקור דמיה לכלה הנכנסת לחופה: א אמרו חכמינו ז"ל שהאשה כשתובעין אותה להנשא היא רואה מעט דם מחמת תאות החימום ואינה מרגשת לפיכך אמרו שכל אשה הנתבעת להנשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים בין גדולה בין קטנה ואפילו בדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה שמא מחמת חימוד ראתה טפת דם כחרדל ולא הרגישה בו ומונה אותה ממחרת יום התביעה ואינה צריכה הפסק טהרה לפי שאינה מוחזקת בדם דהא לא ראתה ודאי. ועכשיו בזה"ז דרובם ככולם של נשים נישאות בספק זבות וכבר ראו וגם אינם טובלות בבית אביהן ודל מהכא חשש דם חימוד ודאי דצריכות להפסיק בבדיקה ובטהרה הידועה כשאר זבות דעלמא הנשואות ואם תשאל כיון שהכלות בתולות פתחן עדיין נעול היכי יכולין לבדוק עד מקום שהשמש דש כבר נשאל זה ממוהר"ר ליפמן ממהר"ש וכתבו מהרי"ל הובאו דבריהם בנחלת שבעה סי' ע' והרב דחה תשובה של מהר"ש וישב באופן אחר עי"ש: והאידנא אנן סמכינן על מה שכתב מור"ם בהג"ה דבדיעבד לא עשתה כן שבדקה וכו' כמובא בפנים וכן כתב מוהרי"א בפסקים וכתבים סי' ע"ה דכיון דא"א לנשים לבדוק כולי האי אין להחמיר עליהן ביותר והנח להם