חופת חתנים טז

ברכה להכלה אל נשגב ברך. כלתו. תראה. עם דוד. הצבי. זרעה. נכון. בארץ יראו בנין אפריון (לפ"ק): יראו בנין אפריון (עם הכולל שמי במספר האותיות והנקודות רפאל ס"ט בלא"א יחזקיהו מילדולה נב"ע): סימן א השוה לכל בעל נפש בשידוכין ובהמשך זמנם: יתבונן הנלבב האיש הירא את דבר ה' את אשר צווחו קמאי ובתראי על אשר פשתה המספחת בדורות האלו שהמשודך או המיועד מיום כלות גמר השידוכין נכנס בבית המשודכת ונעשית לו כהתר הנגיעה גפוף ונשוק עיין להר"ב של"ה באות קדושה. וז"ל הרב יונתן בספרו הנחמד יערות דבש דף כ"א ע"א שמעו נא גוי קדוש אשר קדושתנו בהתרחק מעריות לבל יקרב אל הטומאה זכאה חולקכון קדושי עליון אשר משמרין עצמן מאשה נדה אפי' בנגיעה ושיחה ופרישות וכאיש העובד ע"ז הוא מתועב בעיני הבריות ברוכים אתם לה' ומחניכם יהיה קדוש אבל למה תפסתם החבל במקצת אשר יזהר איש מאשתו הנדה בכל מיני הרחקות ובתולה נדה יבוא המיועד לה הנקרא חתן אל הנערה הנקראת כלה והיא נדה לא טהרה מטומאתה והוא יחבקנה וישק לה אין אומר דבר ואדרבה כל אשר לא יעשה כן הוא בחזקת כסיל ושוטה וידברו אתו אביה ואם הנערה וכל רעיה בפנים זועפות כאלו אינו יודע נמוס העולם או לבבו חלק ממנה וכהנה דברי שטות ומחלת לב אוי לי אמי כי ילדתני לראות הפרצה הזאת בדור הזה וכי יש חילוק בין אשתו נדה או בתולה נערה פנויה הלא הכל באיסור כרת מבלי הבדל ואף כי לפי דעת הרמב"ם ושיטתו וכן פסק הש"ע בהדי' וכמה הפליג הרמב"ן להחמיר ברופא אם מותר למשמש לאשתו נדה בדפק במקום סכנה ואין שם רופא אחר ודעתו להחמיר כי הוא בכלל ג"ע יהרג ואל יעבור ואפי' המתיר ס"ל הטעם דאין כוונתו לקריבה וחיבה רק להבחין החולי ולדעת סיבתה אבל זולת זה כ"ע מודים דהוא עומד במקום סכנת נפשות היש תירוץ ואמתלא בעונש לדבר הזה ואם יתלו עצמן במנהג קדמונים בלבד מה שייך מנהג נגד תורת ה' והמפקפק בזה הוא מין רשע ואפיקורוס ודבר ה' בזה אף גם בדורות הקדמונים היו נוהגים להשיא בהם בקטנות ורכות שנים אשר לא הגיע זמנם לראות ולא ראתה ולית כאן חשש