חומת אנך על תורה, במדבר יא:כו

אלדד ומידד מתנבאים במחנה. פירש הרב מהרח״א ז״ל דעושים הכנה שתשרה עליהם נבואה ע״ש ויש לדקדק אלדד ומידד מאי סברי לעשות הכנה להכין עצמם והלא איכא משום לתא דמורה הלכה בפני רבו. ונראה דאלדד ומידד סברי דמשה רבינו ע״ה ענותן סגי ומוחל ויש ראיה ומופת לזה דאם בא להם הנבואה ודאי ליכא שום סרך איסור דאם היה בדבר איסור משמיא לא אסכימו למיהב להו רוח נבואה. וז״ש משה רבינו ע״ה כי יתן ה׳ את רוחו עליהם כלומר כיון דה׳ יתן רוחו ודאי ליכא איסור. וכן יש לפרש מ״ש פ״ק דמגילה על חולדה היכי מתנבאה במקום ירמיה ומשני חולדה קרובת ירמיה ולא מקפיד עלה כלומר היכי מתנבאה שעושה בעצמה הכנה להתנבאת. ומשני דקרובת ירמיה וכו׳ כלומר דיש צד לומר דשרי ולכך היתה מכינה עצמה ואם תשרה עליה רוח נבואה ממילא רווחא דשריותא היא והאי טעמא דקרובת ירמיה טעמא תריצא הוי ודוק: