חומת אנך על תורה, במדבר יא:ה

זכרנו את הדגה. מכאן שמדליקין נרות בשבת שמעתי שזה מאמר רז״ל. ופירש הרב המפולפל כמהר״ר אליעזר דאבילה ז״ל דהנה יקשה דמאי קאמרי זכרנו את הדגה והלא כל מה שרוצים לטעום טועמין. אלא מוכרח דמראית עין הוא עיקר וכמ״ש לא תשבע עין לראות מכלל דאיכא שביעה בעין ומזה תשכיל דצריך להדליק נר בשבת דכתיב וקראת לשבת עונג וישבע עינו לראות מאכלי שבת ע״כ שמעתי משם הרב הנזכר ז״ל. ויש מי שהקשה על דברי הרב ז״ל דמה יוכיח הוכח ממ״ש זכרנו את הדגה דמראית העין העיקר דילמא מ״ש זכרנו את הדגה היינו דגים טמאים שהמן לא היה משתנה לטעום הטעם אלא בדבר טהור וא״כ אין כאן הוכחה להדליק נר שבת. ולי ההדיוט יש לקיים דברי הרב ז״ל דנראה דהגם דיחשוב לטעום מין שאינו טהור המן היה משתנה. דכיון דהמאכל הוא התר הגם שיטעום טעם מין שאינו היתר שרי ודמי למ״ש בחולין דף ע״ב אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה אסר לן דמא שרא לן כבדא נדה דם טוהר וכו׳ בעינן למיכל בשרא בחלבא א״ל זויקו לה כחלי. הרי דכל שהדבר מותר הגם דיש לו טעם המין האסור שרי. וה״נ אפשר דהמן היה משתנה והיה טעמו כטעם המין האסור שיחשוב האדם בלבו דהמן הוא היתר גמור. ובזה נתקיימו דברי הרב ז״ל כמבואר ויש לרמוז וקראת לשבת עונ״ג גימטריא עין עם הכולל רמז שידליק נרות בשבת מפני מראית העין כמדובר: