חומת אנך על תורה, בראשית מט:ו

וברצונם עקרו שור. פירש״י ז״ל רצו לעקור את יוסף שנקרא שור שנאמר בכור שורו הדר לו וכו׳ וכתב הרב נחלת יעקב ואע״ג דבאומות הוא דמצרף מחשבה רעה למעשה אבל לא בישראל י״ל היינו דוקא כשחזר ממחשבתו וניחם על הרעה אשר חשב לעשות אבל שמעון ולוי לא חזרו ממחשבתם הרעה מצדם לא יבצר כל אשר יזמו לעשות אלא שראובן ויהודה לא הסכימו בהריגתו ושאר האחים הסכימו עמהם א״כ שפיר מעלה עליהם הכתוב כאלו עשו עכ״ל וק״ק דהא בפ״ק דקדושין דריש מקרא דמחשבה שעושה פרי מצטרפת ומחשבה שאינה עושה פרי אינה מצטרפת. ועולא מוקי קרא בעבר ושנה. ומוכח דכ״ע מודו דכשלא יצאה מחשבתו לפועל מאיזה סיבה שיהיה אינה מצטרפת. ואפשר דמאי דאינה מצטרפת היינו כשלא עשתה המחשבה פועל בשום דבר. אבל כשעשתה מקצת עושה פרי מיקרי אף דלא גמר פירא כגון הכא אשר מכרוהו ולא הרגוהו מחמת שאר האחים מצטרפת ולא מעיט אלא כשלא עשתה פרי כלל. אכן לשון הרב נח״י ז״ל אינו מורה שכיוין לכך כאשר יראה המעיין. ותו קשה לדברי הרב נחלת יעקב ז״ל לשון רש״י ז״ל דקאמר רצו לעקור את יוסף דמאי רצו דאמר דהוי מחשבה והרי קרא כתיב עקרו דהוי מעשה. והנה למ״ד דקודם מתן תורה היה להם דין ב״נ להחמיר. אפשר לישב דמחשבתם הרעה כמעשה כדין ב״נ ודלא כהרב נחלת יעקב. אמנם יותר נכון לומר דרש״י ז״ל להכי הוא דאתא דאיך כתיב עקרו שור מה שלא עשו ומחשבה רעה אינה נחשבת כמעשה בישראל. לכן פירש דיעקב אע״ה הוי כמפליג ומ״ש עקרו שור כונתו רצו לעקור דחשבו זה. וז״ש וברצונם כלומר הרצון שלהם היה לעקור שור ונמצא דיעקב אע״ה רמז שלא עשו מעשה רק שרצונם היה כך וזה כונת רש״י לומר דמ״ש וברצונם עקרו שור שרצו לעקור והוי מחשבה לבד: