חומת אנך על תורה, בראשית ל:א

ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים וכו׳. יש לדקדק מ״ש כי לא ילדה ליעקב תיבת ליעקב נראית יתירה. ותו להבין בעצם מ״ש ותרא רחל וכו׳. ואפשר כי רחל הפליאה לעשות במה שמסרה הסימנים ללאה כדי שלא תתביש והיא בתוקף אהבה ליעקב ולא ידעה אם יתרצה אביה להשיאה גם היא ליעקב ואם יעקב יתרצה לקחתה גם היא ועם כל זה מסרה הסימנים והיה פשוט אצלה שעשתה מצוה גדולה. אך עתה נקפה לבה שמא נענשה בעבור שציערה ליעקב כי בבקר כשידע שהיא לאה גדל צערו מאד וזו היא סיבה שלא ילדה וז״ש ותרא רחל בעין השכל כי לא ילדה בעבור יעקב וז״ש ליעקב בשבילו שציערתו. ותקנא רחל באחותה שהיא דהטעיתה ליעקב ממש יש לה בנים. והיא שהיתה גרמא לקתה. ומזה חשבה דהכל תלוי ביעקב דמחל ללאה ולה לא מחל ולכך נענשה. ולזה ותאמר ליעקב הבה לי בנים שתמחול לי. ואם אין מתה אנכי שעוני לא נמחק והרשע בחייו קרוי מת. ויחר אף יעקב ברחל שחשדו שלא מחל ולכך נענשה ואיך חשבה כזאת מאחר שידעה תוקף אהבתו אותה ואיך ס״ד וחשבה שהיה מראה לה אהבה ובקרבו ישים אורבו שלא למחול (עונו) [עונה] הא ודאי חושדת בכשרים דאמנם בכל חטא אשר יחטא איש לחבירו חוטא בשתים א׳ לה׳ יתברך כי הוא ציוה להיות ישר ונאמן ולאהוב ריעו כנפשו וחטא לה׳ במה שציער לחברו. והשני מה שחטא לחבירו ממש וציערו והיינו דקאמר יעקב התחת אלהים אנכי. אשר מנע ממך כלומר אני ודאי מחלתי לך מה שציערתני אך חלק גבורה שחטאת לו עדיין נשאר והוא מנע ממך וכו׳. ותאמר הנה אמתי בלהה וכו׳ וזה אני מקבלת לעינוי לכפר מה שחטאתי לה׳. ואדרבא אלהים חשבה לטובה ויזכור אלהים את רחל שמסרה סימנים ללאה כמשז״ל וישמע אליה אלהים מדת הדין אף שהיתה צדקת בת רשע נשמעה תפלתה אף לגבי מדת הדין. ותאמר אסף אלהים את חרפתי שהיו אומרים שאני נשאתי באיסור ליעקב דב״נ בביאה תליא מילתא ויש איסור שתי אחיות באחרונה ולכך אני עקרה. ועתה נתגלה דאין כאן איסור שתי אחיות. ואפשר לומר בסגנון אחר בפסוק הנזכר ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב בעבור שלקח שתי אחיות. ותקנא רחל באחותה דלפי האמת קדושי רחל קדמו ונהפכה השיטה דלאה מותרת והיא אסורה. ותאמר ליעקב הבה לי בנים כי אני סמכתי עליך שאתה עושה כדין ונשאתי לך ועתה אני רואה דיש איסור בנשואין שלי ולכן התפלל שיהיו לי בנים לישב דעתי שלא יש איסור. ויחר אף יעקב ברחל שחשדו דעביד איסורא דשתי אחיות. ויאמר התחת אלהים אנכי והוא התיר לי וע״פ הדיבר אני נשאת״י ואני אש״א בלהה וזלפה אחיות אשר מנע ממך שחטאת ולא ממני כי לא חטאתי:

הבה לי בנים. אפשר דרך הלציי דהאמהות היו נביאות וידעו דד׳ נשים ישא ויוליד י״ב שבטים ולאה זכתה והיו לה ד׳ בנים ואני מתרצה להיות לי שני בנים והב׳ אחרות שלשה שלשה וזה רמז הב״ה גימטריא י״ב כלומר מהי״ב בנים אני מתרצה בשנים וזהו בנים. ויחר אף יעקב שהיא עקרה ורוצה שנים ואין לדבר כן לפני ה׳: