חומת אנך על תורה, בראשית כה:כא

ויעתר לו ה׳. פירש״י לו ולא לה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו׳ לפיכך לו ולא לה עכ״ל כאשר ירדוף הקורא יסבו״ר ולא ידע אמאי אצטריך רש״י לומר לפיכך לו ולא לה ואני בעניי כתבתי בזה על פנ״י ועל שפ״ת הנח״ל. איכו השתא אמינא מילתא כמ״ש הר״ן ז״ל הובא בעין יעקב פ״ק דיומא דיש הפרש בין תיבת לו לתיבת אליו דתיבת לו אף שהוא יחוד הוי״ו נחה ואינה נרגשת אך תיבת אליו הוא יחוד יותר עצמי דהוי״ו נרגשת ומורה יחוד פרטי יותר מתיבת לו עש״ב ואפשר דז״ש רש״י ז״ל לו ולא לה דתיבת לו הוא יחוד ומיעוט וצריך לדרוש לו ולא לה. אמנם מה שמיעט רבקה אינו מצד עצמותה דצדקת היא אלא לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק. וכי תימא מאן לימא לן דאינו מיעוט לגמרי לרבקה מצד עצמה שאינה ראויה להתקבל תפלתה לכך סיים רש״י ז״ל ואמר לפיכך לו ולא לה כלומר דאי הוי מיעוט גמור הול״ל ויעתר אליו ה׳ דאליו היה יחוד פרטי ועצמי. והשתא דכתיב לו שאינו יחוד עצמי אני אומר שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לפיכך לו ולא אליו:

ותהר רבקה אשתו. יש לדקדק דהול״ל ותהר אשתו כמ״ש לנכח אשתו. ויש מי שפירש דהחידוש הוא שלא שינה שמה כמו שרה דהיה שמה שרי ואח״כ נקראת שרה דבשלמא יצחק לא נשתנה שמו לפי שה׳ אמר וקראת שמו יצחק וכמו שאמרו בירושלמי. אך רבקה היה לו לשנות שמה. והיינו רבותא דהגם שלא נשתנה שמה נתקבלה תפלתו ותהר רבקה בשמה בלי שינוי והנה היא הרה: