חכמת שלמה על נדה לב.

גמ' ומקשינן אשה לאיש מה טעם אין מיבמין כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה איש כתוב בפרשה כו' ולא קטן אלא כו' הד"א:

בד"ה בעין בול כו' מא"י הס"ד:

בד"ה פומבדיתא חוצה לארץ הס"ד:

בד"ה יוצאה מגופו כו' ונדה הס"ד:

בד"ה ולא יחללו כו' טמאים בתרומה כתיב כצ"ל:

בד"ה ותבא כו' גבי רשע קאי כצ"ל:

בד"ה מפרשי להו ממגע קדשים כצ"ל והס"ד:

בד"ה אשה כו' תהיה בנדתה הס"ד:

בד"ה ורמינהו כו' שכבת זרע הס"ד:

בד"ה הי קרא כו' אצטריך הלכתא הס"ד:

בד"ה קרא סתמא או בת ארבעה הס"ד:

בד"ה אלא בת שלשה [כו'] אסמכוה ובת יום אחד כו' הד"א:

תוס' בד"ה והטבילוה כו' ובפרק עד כמה כו' נ"ב ענין בפני עצמו דקשה לו מאחר שהטבילוה קודם לאמה בעבור לסוכה בשמן של תרומה אלמא מצינן שהטבילוה בעבור תרומה היכא שראתה א"כ התם בבכורות למה מאכילה החלה לבנה קטן לימא אף לגדול שטבל מאחר שמצינו שהיו טובלין לתרומה ומשני אין ה"נ ה"ה אף לגדול וכן איתא להדיא במשמעות התוספות דפרק עד כמה ע"ש:

בד"ה לנקבה כו' דמצורע ומצורעת צ"ל כו' כצ"ל: