חכמת שלמה על נדה לב:

גמ' דאי כתב רחמנא בנדה ה"א נדה משום כו' דכתיב וכל הנוגע בכל כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה למעוטי איש מאודם כו' דאישתעי ביה הס"ד:

בד"ה דאין זיבה כו' לאחר נדות הס"ד:

בד"ה ואלא קרא כו' למה לי הס"ד:

בד"ה למעוטי [וכו'] ולא איש הס"ד:

בד"ה והא מיעטתיה לעיל הס"ד:

בד"ה חד למעוטי [וכו'] זרע אודם הס"ד:

בד"ה וכן לענין זכרים כו' יום אחד הס"ד:

בד"ה איש אין לי כו' ואיש כי תצא כו' כצ"ל:

בד"ה משכב הזב והנדה מטמאין אדם דכתיב ואיש אשר יגע במשכבו וכתיב וכל הנוגע במשכבה וגמירא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה למעוטי אשה כו' הא ממעטינן לעיל בפ"ב כו' דמיה ארבעה דמים טמאים באשה ותו לא כו' כצ"ל:

בד"ה צריכי דאי כו' דמפריך קרא גבי נדה שמטמא בפנים כו' כצ"ל:

בד"ה עליונו של זב כו' אלמא מה שתחתיו לא איקרי כו' והנושא כתיב דמתחתיו גרידא לא כו' כצ"ל:

בא"ד (והד"א) דנתקו לטמא כו'. נ"ב פירוש מדכתיב בלשון נושא דלא שייך לפרש אמה שלאחריו כדפי' התוספות לעיל אבל מ"ש רש"י משוס דלערבינהו זה הפירוש אינם סוברים התוספות כלל ואין לפרש כלל בענין זה דאיך נוכל לערבינהו הא גבי רישא דקרא שהוא מרכב אין טעון כיבוס בגדים כלל ומ"ה הקשו התוספות אח"כ לגירסת רש"י הראשונה שלפניה היכא פריך אימא נתקו כו' הא טומאה חמורה לא כתיב גבי מרכב ונ"ל אף לפרש"י לישב שפיר לשון נתקו משום שכתב עליונו של זב בהאי קרא דיטמא דהיינו תחתיו כו' דאי לא כתב עליונו של זב הכא בהאי קרא מסברא הוי דינו ממש כתחתונו של זב והוה נכלל בו ודו"ק. והיינו נתקו שהוציאו מכלל תחתונו של זב וכתבו הכא גבי יטמא כו' ולפי זה פריך שפיר ודו"ק ואפשר רש"י גופיה לא פירש ולערבינהו כו' אלשון דנתקו אלא ענין בפני עצמו הוא שפירש מנין דהאי קרא דיטמא עד הערב לא איירי בטומאה חמורה כגון נושא מדלא ערבינהו ש"מ דיטמא לאו כיבוס בגדים קאמר ודו"ק:

בא"ד וכתיב ביה יטמא דמשמע טומאה קלה כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש אותה התיבה דיטמא לחוד אבל מה שכתב עד הערב דהיינו טהרה במקוה קאי על מרכב רק עליונו של זב נלמד מדכתיב בלשון תחתיו ועיקר קרא אמרכב קאי א"כ לא אוקימנא האי מלה דתחתיו לחוד אלא במה שכתב אחריו וסמוך לו דהיינו יטמא לחוד דהוא טומאה והמקשן לא ידע זה ופריך דילמא נתקו מטומאה חמורה כלומר בקרא דנושא כו' ויטמא אדם או בגדים במרכב ומשני לו כמו שפי' ודו"ק: