חכמת שלמה על עירובין פ.

גמ' חגם ואמרו לי סבי דפומבדיתא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה הכא תנן בעירובי חצירות כו'. נ"ב פירוש כי שיתופי מבואות בכלל עירובי חצירות לאפוקי תחומין שאינן בכלל חצירות וכל עירוב שאינו בתחומין קרי ליה סתמא עירובי חצירות נ"ל:

תוס' בד"ה רב אמר כו' דלא אסר עליה ולא גמר ומקני כדפי' בקונטרס כו' בזמן שהן מועטין סגי כו' כצ"ל:

בד"ה מעשה כו' בתחומין הוא ואף ע"ג כו' עליה דרב רב תנא כו' י"ל דר' חייא ור' ישמעאל בר' יוסי כו' לעיל בסוף פ"ק דתחומין כו' כצ"ל:

בא"ד ור"י דמיקל לטעמי'. נ"ב בפרק בכל מערבין ונכתב עוד בצידו וקשה לי א"כ לפרש"י קשה הלכתא אהלכתא דהא קיימא לן לעיל כר' יוסי והכא קי"ל כר' חייא ורב וי"ל שלא קשה דבודאי כך הוא אליבא דרב אבל לפי המסקנא דקי"ל בין עירובי תחומין בין שיתופי מבואות צריך לזכות אלמא דלא מיירי במה שהוא דאורייתא או דרבנן:

בד"ה רגיל אין כו' דמסתמא לא קפיד מ"מ כו'. נ"ב כי פי' הברייתא שאמרה שלא מדעת בעליהן אינו עירוב היינו כשמוחה הבעל וכן באשר"י ונ"ל שדקדקו מדאמרינן בעל כרחו היינו ע"י אשתו וא"כ אמאי קרי בעל כרחו אלא דאיירי במיחה וק"ל: