חצי יהונתן פד

והאיש אשר אתה נושה וכו' ומכח מני' לשליח ב"ד כנ"ל ולעבור עליו בב' לאוין והשב תשיב וכו' לכך שפיר קאמר מהו לקדש בו אשה ודוק

והנה המשנה למלך הקשה בחבל עשיר דאין בו מצות החזרה ל"ל ילקה עש ויש לחלק בין נל"ע זאת לנל"ע דודאי נל"ע ממילא שפיר אמרי' כמו בתמורה לחומר' דהואיל בצבור ליתא אף ביחיד לוקה ולא קשה איך יתכן לומר קום עשה וילקה דהא א"צ למעשהו דממילא הוא ותמורתו קודש וקדשה שמים אבל במקום דצ"ל קום ועשה א"כ אא"ל דילקה ולא יתכן קום ועשה ולהלקותו וע"כ דאין בלאו זה מלקות וא"כ אף במקום דאין בו קום ועשה אין בו מלקות דאין לחלק הלאו לחצאין או כולו למלקות או כולו לפטור ולכך כאן דאמרי' קום החזיר א"א להלקותו וא"כ בכל דברים אין כאן מלקות אף במקום דל"ש קום ועשה וסברא זו לחלק בין נל"ע זו וכו' כ' תוס' דף כ"א ע"ש ודוק

תוס' בקדושין הביאו בשם ירושלמי כד הוי סליק רב ענן אמר תרין מילין חדא אין גובין מנכסי יתומים קטנים שמא צררי אתפסי ואידך מי שהקדיש נכסיו ולאח"ז עמד וגירש את אשתו ידור הנאה ותמוה. נקדים לתרץ הרמב"ם שפסק המקדיש נכסיו והי' עליו כתובת אשה וכו' ידור הנאה ממנה והק' עליו הראב"ד וז"ל א"א הא איהו פסק יש שאלה בהקדש עכ"ל עיין בש"ס דעירכין דף כ"ג דמסיק דביש שאלה בהקדש קמיפלגי ועיין תי"ט שר"ל מדקאמר הש"ס הקדש תנן ש"מ דפסקינן כר"א וכ"ז דוחק דא"א יש שאלה בהקדש א"כ לא חיישינן לקנוניא. ונקדים לתרץ מה שהקשו על הרמב"ם דפסק ש"מ שהקדיש נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן ודוק' אם אמר באותו שעה אבל לאח"ז אינו נאמן דמנ"ל לחלק דהא ר"ה סתמא קאמר ועוד קשה בשלמא א"א דבהקדש יכול לחזור תכ"ד שפיר י"ל תכ"ד נאמן משום דיכול לחזור בו אבל לאחר זה לא משא"כ לדידן דפסקי' דבהקדש אין יכול לחזור תכ"ד א"כ מהיכי תיתי לחלק ונראה דהרי"ף פסק ש"מ שהקדיש נכסיו מלוה ע"פ גובה ממנו והק' עליו רבינו ירוחם הא קיי"ל הקדש הוי נכסי' משועבדי' וא"כ מלוה ע"פ אמאי גובה ממנו ונראה דלק"מ דלכאורה קשה הא הש"ס קאמר בהדיא מתנת ש"מ כיורשים שיוי' רבנן ור"פ אמר בהדיא מלוה ע"פ גובה מן היורשים אך נראה דאמרי' בש"ס מתנת ש"מ מד"ת לאו כלום ומפני טירוף דעת תקנו דמתנה זו הוי כיורשי' ע"ש אך כז"ה במתנת הדיוט אבל במתנת הקדש דהוי ככתובי' וכמסורי' דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי א"כ מד"ת מתנתו מתנה א"כ שפיר הקשה רבינו ירוחם כיון דהקדש הוא כנכסים משועבדים אמאי מלוה ע"פ גובה ממנו דהא הקדש לא הוי כיורשים אך עכ"ז לק"מ קושי' ר"י דאמרי' בש"ס ד"ת א' מלוה ע"פ וא' מלוה בשטר גובה ממשיעבדי' רק מתקנת הלקוחות הוא דאינו גובה מלע"פ ולפ"ז קשה הא דפסקינן בש"ע מלוה ע"פ גובה מהקדש משום דהוי כמשועכדים א"כ כיון דבהקדש לא שייך תקנת לקוחות א"כ מלע"פ אמאי אינו גובה מהקדש וצ"ל דהשתא דתקינו תקנת לקוחות עשאו גם בהקדש משום שלא יהא גרע כח הקדש מכח הדיוט ולפי זה שפיר פסק הרי"ף דמד"ת מלוה ע"פ גובה ממשועבדים רק דרבנן תקנו משום לקוחות וזהו ליתא בהקדש וגם לא גרע כח הקדש מכח הדיוט דהא בש"מ מלוה ע"פ גובה ממתנת הדיוט א"כ מהקדש נמי' גבי' ולק"מ. והנה הרי"ף פסק מלוה ע"פ גובה מהקדש דוקא אם הי' הלואה קודם להקדש אבל אם הי' הקדש קודם אין גובין ממנו ואנן פסקינן מלוה ע"פ גובה ממתנת ש"מ להדיוט אף אם המתנה קודם ותוס' הקשו על ר"ה דאמר חזקה וכו' משמע דוקא בשכיב מרע אבל בבריא לא הא א"א יש שאלה בהקדש א"כ ליכא חשש לקנוניא רק באמת לק"מ דהש"ך הקשה על ר"ה דאמר חזקה וכו' ומשמע דא"א חוטא א"כ אמאי לא מחייב הכתוב ממון ע"פ ע"א דהא חזקה א"א חוטא וע"כ צ"ל דאין מוציאין ממון וכו' א"כ קשה על ר"ה דאמר נותנין וכו' ע"ש ונראה דלק"מ וזהו כוונת ר"ה ש"מ כו' נאמן מטעם מגו דאי בעי מיתשל עלי' אך דזהו הוי מגו במקו' חזקה דחזק'