חצי יהונתן פא

עיר ולא עיר מגרש וכו' ע"ש לפ"ז מאי משני לא צריכא אלא לר"א דאמר עושין שדה מגרש הא ס"ל דמגרש אין עושין שדה וא"כ הקושי' במ"ע ות"ל משום דאין עושין מגרש שדה ונדחקו ליישב דכ"ז בא"י וכיון דחזינן דבא"י עושין שדה מגרש מסתמא בח"ל עושין מגרש שדה דנחית חד דרגא וכקושי' הרמב"ן וזהו בכלל הדוחק ונראה דלק"מ דלכאורה י"ל קושי' הש"ך ובה"ז דהא ר"א ס"ל דעושין מגרש ולפ"ז משני הש"ס שפיר לא צריכא לר"א דס"ל עושין שדה מגרש ואף דס"ל אין עושין מגרש שדה מ"מ ס"ל דעושין מגרש עיר וא"כ אי לאו דאשמעינן דטעמא משום נוי העיר הוי אפשר בכה"ג כגון דהי' מגרש ועשה ממנו עיר דעושין מגרש עיר והשדות שהיו מתחלה קודם שנעשה ממגרש עיר כמדתן בהיתר ואי דאין עושין ממגרש שדה לא היו צריכין לעקור דהא נא עשה ממגרש שדה אבל משום הט' דנוי צריכין להרחיק כ"ה אמות אך ז"א דודאי אף דס"ל לר"א דעושין ממגרש עיר מ"מ צריך להרחיק מזה העיר אלף אמה ממגרש חדש וא"כ בלאו האי טעמא דנוי צריכין להרחיק בשביל מגרש דא"ע מגרש שדה אך עכ"ז לק"מ די"ל בש"ס דקאמר לא צריכא אלא לר"א וכו ולרבנן נמי וכו' ל"ל אמר בלשון אב"ע וכו' וי"ל דהא עוד י"ל ק' הנ"ל על רש"י דפי' דאינו נוהג רק במוקפין א"כ דילמא המשנה מיירי בשאר עיירות וצ"ל כך דבב"ב דף ס' ע"א אמרי' אין מוציאין זיזין וכו' לקח חצר ובה זיזין וכו' (דמה מכר ראשון וכו' דמסתמא דמדלא מיחו להא' הי' מוחזק בה) ולפ"ז קשה כאן על המתני' דקאמר ואם יתן דמים הרשות בידו ולפ"ז איך שייך לומר ספק הא בודאי אילן קודם דאי העיר קדמה למה הניחו האילן עד עכשיו ולא מיחו א"ו דמוחזק כבר בשלמא אם האילן קדם י"ל דלא רצו ליתן דמים לכך היו מניחים האילן עד עכשיו אבל אם העיר קדמה דיכולין למחות בלא נתינת דמים ול"ל מיחו עד עכשיו ומה ספק יש בזה וצ"ל כך דהנה הגהת סמ"ק רוצה להוכיח ממתני' דמרחיקין את האילן מן העיר ולא קתני מרחיקין את האילן מן הבית אלא להורות אף אם הוא רחוק מן וא הבית יותר מכ"ה אמה ומן העיר שבנה אח"כ היה פחות צריך להרחיק וזה הוא הוכחה חלושה אבל מכאן מוכח מכח קושי' הנ"ל דמה ספק יש כאן וכו א"ו כדינו של הגהת סמ"ק ושפיר יש מקום ספק דילמא הי' העיר קודם והאי דלא מיחו שמתחילה כשנטע האילן לא הי' עיר גדולה כ"כ והי' יותר מכ"ה אמה מן העיר רק אח"כ כשבנה העיר יותר גדולה וא"כ שפיר יש מקום ספק אם האילן קודם לכל העיר וצריך ליתן דמים אם רוצה למחות ואם צריכין ליתן דמים אם רוצה למחות לבעל האילן או העיר קדמה היינו העיר כמות שהי' קטנה ועכשיו רוצה למחות וא"צ ליתן דמים כדינו של הסמ"ק ושפיר הוי הממע"ה רק כז"ה לר"א דס"ל עושין מגרש עיר וא"כ שפיר יש מציאות לעשות העיר גדולה מכמות שהי' אבל לרבנן דס"ל דאין עושין ממגרש עיר אינו כלל במציאות לעשות העיר גדולה מכמות שהי' וקושי' הנ"ל במ"ע. ולפ"ז יתורץ כל הנ"ל דהש"ס לא רצה לומר בלשון ואב"ע דהכל הוא תי' א' דהש"ס רוצה לתרץ כל המתני' דבהא לחוד לא סגי דמשנה אתי' כרבנן וה"מ בשדה זרעים וכו' וא"כ ודאי רישא אתי' כרבנן אבל הסיפא דאם ספק לא אתי' כרבנן כק' הנ"ל דהא ס"ל אין עושין מגרש עיר ובהא לחוד נמי לא סגי לא צריכא אלא לר"א א"כ יקשה קושי' הש"ך ובה"ז הא ס"ל דאין עושין מגרש שדה אבל הסיפא דאם ספק לא אתי' כרבנן כקו' הנ"ל דהא ס"ל אין עושין מגרש עיר ובהא לחוד נמי לא סגי לא צריכה אלא לר"א א"כ יוקשה קו' הש"ך ובה"ז הא ס"ל דאין עושין מגרש שדה אבל הסיפא ודאי מתוקמא כוותי' דהא ס"ל לר"א דעושין מגרש עיר כנ"ל ולכך קאמר הש"ס ולרבנן וכו' כלומר כמו דלרבנן דוקא בשדה זרעים אבל בשדה אילן מותר גם לר"א כן וא"כ כל המשנה מתוקמא שפיר כוותי' דלק"מ ת"ל כקושי' הש"ך ובה"ז דבשדה אילן מודה ר"א דעושין מגרש שדה וסיפא פשיטא מתוקמא דס"ל עושין מגרש עיר כנ"ל וא"צ למחוק שם במתני' בעירכין ולא מגרש שדה רק י"ל לקיים הגי' הישינה ודו"ק והשתא