חצי יהונתן עח

א"ו מוכח דמכסף מקנתי גמרי' בכ"א דאף לישראל ל"ק בחליפין דהא ל"ל בב"א מע"ע לנכרי דמה להתם שכן אין בו קנין חליפין כל משא"כ גבי ישראל דיש קנין חליפין ומה"ת לומר דגבי ע"ע הנמכר לישראל ג"כ אך לכאורה מוכח כתי' הא' דתוס' ס"ל כהש"ך דמכח מכסף מקנתו נלמוד דאין חליפין לנכרי די"ל ל"ל הקשה תוס' בפשיטות על רש"י דפי' הטעם משום דגנאי לה א"כ לוי דס"ל בכליו של מקנה א"כ ע"כ האשה נותנת דבר לבעל ועי"ז מתקדש' לו מה גנאי יש לה בזה וא"כ קו' הש"ס ללוי במ"ע בשלמא א"א כתי' א' הנ"ל לק"מ דאפ"ל ללוי דס"ל אין חליפין לנכרי כלל ולק"מ קושי' הש"ס אליבי' אפ"ל כקושי' תוס' ואי כתי' דמוכח דיש חליפין לנכרי מכסף מקנתו דודאי תוס' הוכיחו שפיר לדידן דפסקינן פירי לע"ח א"כ מכסף מקנתו לא קאי אחליפין וא"כ סברא חוץ במ"ע כנ"ל אבל נוי ס"ל פירי ע"ח ומכסף מקנתו קאי אחליפין ומיני' גמרי' לשאר דברים כשיטת הש"ך וא"צ לתי' הש"ס דלא ס"ד כלל דאשה תקנה בחליפין אבל לתי' ב' הנ"ל דלנוי קאי נ"ש כנ"ל אך י"ל לעולם כתי' ב' דלכאורה קשה מאי מוכיח ר"ת דאיצטרך מכסף מקנתו הלא בב"מ פ' ר"ת תמורה זו חליפין שוה בשוה דמהני לכ"ע אף בפירי א"כ לפי זה לא מוכח מידי דילמא לעולם אין חליפין לנכרי ומכסף מקנתו אתי' דאף שוה בשוה לא מהני בע"ע אך י"ל דר"ת הוכיח שפר דהא קו' זו ק' גם על הש"ס מ"פ לר"נ מא"ל דילמא מא אתי' להורות אף ע"י שוה בשוה א"ו דיש סברא יותר לומר דתמורה זו חליפין שזה בשוה קאי על מטבע ולא על פירי וכמ"ש סברא זאת בשמעתי' דכל הנישום ע"ש וא"כ קאי הגמ' לדידן דפסקינן אין מטבע נ"ח ולר"נ דפירי לע"ח מא"ל דעל שוה בשוה אין צריך קרא דתמורה קאי על מטבע אבל ללוי שפיר י"ל דאין חליפין לנכרי ומכסף מקנתו איצטריך לשוה בשוה דהא ס"ל מטבע נ"ח וא"כ תמורה קאי על פירי ומכסף מקנתו איצטריך אבל מ"מ אין חליפין לנכרי ולק"מ קושי' הש"ס אליבי' ודוק. ובזה יובן הש"ס דבלאו הך דעל הגאולה לא היה ספק מי נתן למי היה מוכח בכליו של קונה דאל"כ קשה קושיית הש"ס ותהא אשה נקנה בחליפין ונ"ל דאין חליפין לנכרי א"כ מכסף מקנתו למהלי כנ"ל וצ"ל כנ"ל דס"ל פירי עבדי חליפין ואם כן מכסף מקנתו קאי על חליפין ומיני' גמרי' דאין חליפין לנכרי דהש"ס קאי לדידן דפסקינן דפירי לא ע"ח ולא קאי מכסף מקנתו כלל טל חליפין והסברא ח"ץ במ"ע ול"ל תי' אחר רק אשה בפמש"פ וכו' ומוכח בכליו של קונה אבל השתא דקאמר על התמורה ותמורה קאי על חליפין שוה בשוה ס"ל ע"כ בכליו של מקנה ול"ק קי' הש"ס ואימא ה"נ י"ל דאין חליפין לנכרי ומכסף מקנת איצטריך לחליפין של שוה בשוה ולעולם י"ל בכליו של מקנה וקמבעי' לי' שפיר מי לתן למי ודוק. והשתא א"ש הירושלמי הל"ל דלכאורה יש לומר דהירושלמי ס"ל הא דאין אשה נקנה בחליפין הוא משים דגמרינן מעפרון דאין חליפין לנכרי כק' תוס' ול"ק א"כ תהא נקנית בפמש"פ כמו נכרי י"ל כנ"ל אף דלגבי' הוי דבר חשוב מ"מ לענין קנין ל"ק וראיי לזה מהא דפסקינן תבעי ב' מחטין והודה לו בא' הוי מו"מ וח"ש א"כ הוי כלי דבר חשוב לענין שביעה אף דלגבי קנין אין קונין כ"א בפרוטה א"כ י"ל ה"ה כאן אף דלגבי' הוי דבר חשוב מ"מ לענין קנין ל"ק רק בפרוטה אך מאן מוכח באמת דלגבי כלי צריך ש"פ נ' דבאס"ז הק' ל"ל למכתב חליפין דבתורת כסף ג"כ הוא קינה ע"ש שתי דבתורת כסף אין קונה רק בשוה פרוטה אבל בתורת חליפין קונה אף בפחות משוה פרוטה וא"כ לדידן הוי דבר חשוב וקונין אף בתורת כסף פחות משוה פרוטה וא"כ קוש' האס"ז במ"ע אלא ודאי אף דהוי דבר חשוב מ"מ צריך שוה פרוטה דוקא ובזה א"ש דאיתא במדרש וזאת לפנים כו' על התמורה הוא דנקנה בחליפין אבל אין אשה נקנה בחליפין וזהו כוונת הירושלמי טל התמורה למעוטי אשה קשה קושי' הש"ס ואימא