חצי יהונתן עד

תורה רק חינוך מצוה והנה ח"א באתרוג ד"ת כמו בסוכה ק' מנ"ל להגמר' שם בסוכה דף מ"ו דר"ז דאמר אתרוג שנפסל אסור כל ז' דלא סבירא לי' כלוי דאמר אתרוג כל ח' דהא הרשב"א כתב טעמא דלוי דאוסר באתרוג משום בהמ"ק דשם כל ז' מד"ת וא"כ י"ל ה"מ באתרוג כשר דאי במקדש אסור מד"ת אך באתרוג פסול דהוי כמו סוכה נפולה ולא הוי מד"ת לאסור אף במקדש א"כ הוי גזירה לגזירה וכולי האי לא גזרינן ובזה יובן הך מימרא דרב זירא דמיתני שם דף מ"ו בהדדי דר"ז לא סבירא לי' כלוי דאמר אתרוג פסול כל ח' ואמר ר"ז לא ליקני אינש ואח"כ תני לא לימא לינוקא וכו' דבזה יובן דקאמר דלוי ור"ז מחולקים וק' דילמא נפסל שאני וצ"ל דאין חילוק ולא ילפינן אתרוג מסוכה והראי' אין מניחין לקטנים לחטוף וליספי' לי' בידים ונ"ל אמר איפכא דה"ל גזל וא"ל דאדעת' דהכי מקני האב דה"ל אחריך לזמן ומביא ראיי' דאר"ז לא ליקני אינש וכו' וק' ליקני לי' לזמן ואחריו לגדול אלא ש"מ דלא מהני כדעת הטור וא"ש ודוק. רק הר"ן הקשה מה בכך דהקטן אין יכול להחזיר לו א"כ לא נתקיים התנאי והמעשה למפרע בטל ותי' דתנאי שא"א לקיימו לא אבטל המעשה אך באה"ע סי' ל"ח משמע ברמ"א בד"מ ל"ב בהך התנאי ונרא' דא"כ מתחילה כשנתן לתינוק מהתל בו דהא ידע דלא יכול להחזירו ואין מקום למתנה לחול כלל וא"כ הרי זה כאומר לתינוק יהיב לי' ולא יהיב לי' דאסור אף זהו כמוה דבאמת מתחילה ועד סוף ידע דאין במתנה ממש ומהתל בי' ואתי שפיר ודוק ובהך דאתי ממולאי אמריתי מילי מילאתי אמרתי דרך צחות דגבי עובדא דהאי סבתא סבירא לי' לרשב"ם לעצמו לא מהני אחריך אבל ליורשיו מהני ודעת הרבה פוסקים חולקים וכותבין מ"ש עצמו ומ"ש בנו נפש האב ונפש הבן א' והנה בבני עלי שחטפו ולקחו חזה ושוק קודם הקטרה וזהו הי' חטאם והקשו המפרשים אימת הגיע להם חזה ושוק הא נחלק למשמורות ובתי אבות והגיע להם פעמיי' ושלש בשנה ותי' דס"ל כחם ככח האב ועלי הי' כה"ג וכה"ג נוטל תמיד חלק ואף הם באו בכחו וזהו דרב ביבי ידע דלגבי יורשין מהני אחריך כעובדא דסבתי וס"ל מ"ש יורש ומ"ש עצמו כח האב וכח הבן אחד ואמר לו משום דאתי מבני עלי כי הם היו בטעות זה ולקחו בכח אביהם וק"ל

הרמב"ם פ' בהל' לולב לולב של אשירה ל יטול ואם נטל פסל וכו' והקשה עליו המ"מ דלמה סתם ולא חילק בין אשירה דמשה ונר' דאי' במסכת ע"ז בעי ר"ז המשתחוה לדקל של חבירו מהו שיטול ממנה ללולב קודם ביטול ל"ת לך וכו' והקשו תוס' תפשוט מהכא דאמר לולב של ע"ז לא יטול ואם נטל יצא ונ"א כיון דאידחי אידחי וי"ל דלכאורה לק"מ דהנה הרשב"א פי' החילוק מה בין אשירה ללולב של "ז פי' שנעבד לאחר שנקצר מדקל ולכתחילה לא הי' ע"ש והרמב"ם פסק כי אמרי' יש דיחוי היכא דלא הי' ראוי למצוה מעול' יש דיחוי אצל מצוה דשאני התם דהתם מיירי בלולב שהי' ראוי מתחלה קודם שנקצר כמ"ש הרשב"א ורבא מיירי בלולב של ע"ז אמרי' אין דיחוי אצל מצוה אבל המשתחוה לדקל דלא הי' מעולם לולב קודם הקציצה המ"ל יש דיחוי כמ"ש הרמב"ם והר"ן הק' על הא דאמר רבא לולב וכו' עי"כ מיירי לאחר ביטול דהא אמוראי צריך לפרש דבריו ולא לסתום ותי' הר"ן דרבא ע"כ מיירי דנקצץ ע"י גוי ואין לך ביטול גדול מזה ולפי זה י"ל דתוס' הקשו ממ"נ וא"ל דשאני לולב ע"ז מדקל א"כ תיפשוט ממתני' דהא קיי"ל דקל ואשירה שווין בשניהן לא הי' ראוי מעול ובאשירה דמתני' פסול נמצא שהם מקשי' ממ"נ אך ע"ז י"ל דילמא מתני' מיירי קודם ביטול מש"ה ר'"ז לא בעי אלא המשתחוה לדקל ולאחר ביטול אך לדברי הר"ן שפיר קאמר דע"כ רבא ע"ז של גוים ומיירי לאחר ביטול דהרי הגוי קצצו ואין לך ביטול גדול מזה וגם מתני' מיירי לאחר ביטול דהיינו ביטול גוים דאי בטול ישראל אפי' להדיוט אסור ואי ביטול