חצי יהונתן עג

אתרוגי' וזהו דקמ"ל בזהו לא מהני גילוי דעת כמ"ש רק בעינן תנאי גמור כמ"ש וא"כ רבא דאמר על מנת סתם ע"כ כיון לכל דיני תנאי רק הספר לא חש להאריך ויפה כתב הרא"ש ול"ק על הטור דבמקום דלית לי' אתרוג א' מודה הרא"ש דאי צריך תנאי ודוק. והנה הרא"ש כתב שם בסוכה דאם נתן לחבירו שיהי' שלו לשעה ואח"כ יהי' שלו ולא על מנת להחזיר לו במתנה לא יצא דה"ל שאול ע"ש דדייק לי' מהך דאמרי' לא ליקני אינש לינוקא וכו' והנה אמרי' בגמרא אתרוג לך ואחריך לפלוני יצא הא' באתרוג וכו' ע"ש ועיין בחידושי הרמב"ן שכתב בכל אחריך אין הכוונה כל ימי חייך דוקא רק כאומר לך לשעה ואחריך לפלוני ג"כ דין אחריך יש לו ואם קדם הראשון ומכר מהני וא"כ לדבריו האומר אתרוג לך לשעה ואחריך לפלוני הראשון יצא באותה שעה וממילא נשמע לדעת ר' ביבי בן אביי דל"ש בין אחריך לפלוני ובין אחריך לי א"כ האומר לך לשעה ואחריך לי גם כן הא' יצא באותה שעה כנ"ל דהא ה"ל אחריך וזהו דלא כהרא"ש דס"ל דהוי שאול רק יש לומר דהרא"ש אמרו למסקנא דלא קיי"ל כרב ביבי ולי ל"ד לאחריך ואינו ביד הא' למכור ולא קני הגוף ואין יוצא בו ובהכי ניחא הא דמפסיק הש"ס בין מימרא דאתרוג וכו' ושור זה ניתן במתנה על מנת להחזירו הקדישו וכו' בהך מילתא דרב ביבי אי לעצמו הוי כאחריך או לא והרשב"ם, הרגיש בזה ע"ש דביקש לשנות הנוסחא ולפי מ"ש א"ש דאם רבא מיירי באתרוג א' כנ"ל נ"ד שור זה ניתן ע"מ דשם הוי גילוי דעת ולא תו"מ בד"א כנ"ל משא"כ בשור רק דא"א דמאי קמ"ל ברייתא היא כנ"ל רק י"ל וכי מפורש בברייתא דהי' דעתו ליתן במתנה על מנת להחזיר דילמא הי' דעתו שיהי' של ר"י לשעה או ב' ואח"כ יהא שלו וא"כ נ"ש תו"מ בד"א דלא הי' תנאי כלל אבל באומר על מנת דהוי תנאי דהרי אמר על מנת הא תו"מ בד"א תנאי בטל וטובא קמ"ל רבא לכך מביא הגמרא מילתא דרבא דלא ק קיימא לן כן וכהרא"ש וע"כ צ"ל דהי' תנאי אף בר"ג וצ"ל כנ"ל דרבא קמ"ל באתרוגי' טובא ול"ב התנאי הואיל ואפשר ליתן דמים וא"כ אף בשור הדין כן ושפיר שייך הך דינא דשור ודין הנ"ל דשייכי בהדדי ולא בא דבר זד כמחשבת הרשב"ם ודוק. והנה הטור בח"מ סימן רמ"ח חולק להדיא אהרמב"ן מבלי זכר א וס"ל נכסי לד ואחריך לפלוני לא יכול הא' למכור וי"ל מה"ת יחלוק אהרמב"ן בלי ראיי' ועיין נ"י שכתב דנסתפקו בו רבותיו ונרא' דיש לו ראי' דכבר כתבנו לפי הרמב"ן יכול לומר אתרוג זה לך לשעה ואחריך לפלוני ואותה השעה הא' יוצא בו א"כ עדיין קשה קושי' הרא"ש למה לא ליקני לינוקא כלל ביומא קמא לימא אתרוג זה לך לשעה ואח"כ לפלוני הגדול וא"כ יוצא בו הקטן באותה שעה ואח"כ יהי' לגדול והגדול יקנה לו ולא יהי' צריך לשום דבר אלא ש"מ בכה"ג לא הוי אחריך ואין קטן יוצא בו ודוק. והנה שם בסוכה דף מ"ה אמרינן התינוקות שומטין וכו' מחולקין רש"י ותוס' רש"י סבירא לי' גדולי' מיד קטנים וכו' ותוס' ס"ל להיפוך וי"ל לפירש"י הא הוי גזל ומ"ש תוס' דהוי משום שמחה היינו מחל דבלא מחיל מה הוי ומה בכך דהוי שמחה ס"ס גזל קאכיל וע"כ משום דמחיל וקטנים לאו בני מחילה נינהו וע"כ צ"ל לרש"י האב דהקנה מתחילה לקטן ע' תנאי זה הקנה שבאם שיחטפנה הגדול יהיל נמחל לו אך זהו הוי אתרוג לך ואחר ך לפלוני דקטן לית לי' לאקנוי ולמחולי וצ"ל דשם דעתו דבהאי חטיפה יהי' שייך לגדול ותלי' בהנ"ל. והנה ידוע מ"ש תום בכמה דוכתי דמה דאמרי' סוכה אסיר' משום דאיתקצי ת"ל דמקרא ילפינן מה חל אסור אף סוכה אסורה ותי' בעודה קיים אסורה מהתורה ובנפילה אסורה משום מוקצה והנה אי ילפינן אתרוג מסוכה לפ"ז במקדש דד"ת ליטול לולב כל ז' אסורה מהתורה אם כן ק' לפי התוס' איך הניחו הגדולי' לחטוף להקטנים ולאכול הא איסורא דד"ת אסור למיספי' בידים וע"כ צ"ל כפי' רש"י דהגדולי' אכלו אתרוגי' של הקטנים דלית בי' מצוה של