חצי יהונתן עב

שא"צ להתנות כלל ואמרי' אנן סהדי דע"ת זה נתן א"כ איך אפ"ל דדעתו על מעשה ותנאי פטומי מיני הא אנן סהדי דעיקר ענינו הי' ע"ת ואי תו"מ סותרים זא"ז אנן סהדי דעיקר כוונתו הי' ע"ת וזה פשוט ולכך בגט דבעי תנאי לכן אנן סהדי דדעתו שתחזיר לו הנייר לכך לא מהני תו"מ בד"א משא"כ באתרוג דלא בעי תנאי כלל ואנן סהדי מהני ולק"מ אך אין זה מספיק בקדושין דשם נ"ש אנן סהדי אך י"ל תי' אחר והוא דלפ"מ דקיי"ל כי אמרי רבנן לא"א אבד איצטלי לא יתן דמים ה"מ בגט דלצעורי בעלמא קמכוין לה. ולפ"ז נתן לה כסף קדושין ע"מ שתחזיר' אם אבדה או נתנה לאחר למד"ה שא"א בחזרה תוכל ליתן דמים והמתנה שנתנה לאחר קיים א"כ יש לה קנין בגוף החפץ א"כ אין כאן תו"מ בד"א ששתיהן חלים המעש' חל שיש לה קנין בגוף החפץ לכלותו וליתנהו במתנה לאחר למד"ה ותנאי ליתן דמים של שניהן קיים משא"כ בגט דלא מהני ולק"מ אך אין זה מספיק באתרוג דשם ג"כ א"י ליתן דמים כמ"ש הרא"ש בסוכה דמה לי בדמי אתרוג למצוה בעי אך דע"ז י"ל לפמ"ש הרא"ש ותוס' הואיל ורבא לא קאמר דברי ר"א משום דה"ל תו"מ כד"א נא ס"ל וא"כ דקאמר שם משום דלא כפיל לתנאי ולא קאמר משום דהוי תנאי קודם למעשה לא ס"ל ג"כ וזהו א"א דה"ה משנה שלימה ב"ב כל תנאי שתחילתו מעשה בטל א' צ"ל כמ"ש רש"י שם ברבא דה"ל תנאי קודם למעשה ואפי' רבנן החולקי' על ר"ט מודים והיינו דקשה לרש"י מה קושי' הא אביי חדא נקיט ואלו אמר משום מעשה קודם לתנאי הוי קשה איפכא משום דלא כפלי' לתנאי לכך פירש"י הק' דכפלי' לתנאי ר"מ היא וא"כ ברייתא יחידאה היא נימא משם תנאי קודם למעשה וד"ה היא וא"כ י"ל בהא פליגי אביי דס"ל אף זהו רק ר"מ היא כמ"ש תוס' באמת וא"כ א"ש ולפ"ז קשה מאי פריך ר"א לימא משום דתו"מ בד"א הא בעי לאוקמי ברייתא לד"ה ולטעמי' דידך לא אתי' כרשב"ג דס"ל אף בגט אבד איצטלי' ליתן דמים וא"כ לא הוי תו"מ בד"א וצ"ל דליתא הך סברא וק' הנ"ל במ"ע מיהו י"ל בהא פליגי דודאי כללי תנאי לא יחלוקו אמוראי כמ"ש הרמב"ן שהי' מקובל בידם ומעשים בכל יום רק הוא ס"ל אף לרשב"ג יתכן ורבא לא ס"ל כן ובזה יובנו דברי הרא"ש ונקדים לפ"מ דאי' במסכת סוכה דף ס"א ע"ב ברייתא דר"ג דנתן האתרוג במתנה לר"י וכו' למה לי למיתני החזירוהו כו' מילתא אגב אורחא וכו' כי הא דאמר רבה וכו' וב"ב אמרי' דקמ"ל דמתנה ע"מ להחזיר שמי' מתנה וקשה מאי קמ"ל רבא הא בריית' שלימה היא כמ"ש בגמ' וס"ל להרא"ש ודאי אם אין לאדם רק אתרוג א' ונותן לחבירו אזי א"צ להיות תנאי דאנן סהדי וכו' אבל מי שיש לו אתרוגי' הרבה בביתו ויש לו אתרוג ונוטל אתרוג א' ונותן לחבירו מתנה מה אנן סהדי יש כאן וכי אין אדם עשוי ליתן לחבירו במתנה חלוטה אתרוג כשיש לו אתרוג לעצמו בלא"ה מעשים בכל יום יוכיחו בזה ודאי בעינן תנאי גמור אך באופן הזה שוה אתרוג לשאר דברים שיוכל ליתן דמיהם כנ"ל בקדושין וא"כ טובא קמ"ל רבא דמברייתא דמיירי דלא הי' לר"ג רק אתרוג א' כמבואר שם דלא הוי תו"מ בד"א ולכך קאמר רבא סתם אתרוג זה וכו' אפי' יש לו אתרוגי' הרבה בביתו וא"כ ה"א תו"מ בד"א ותנאי בטל וא"צ להחזירו כלל אלא הוי מתנה על מנת להחזיר קמ"ל רבא דזהו החזירו וה"ט הואיל ויכול ליתן דמים כנ"ל וע"ז מקשה הרא"ש בפ' י"נ שפיר הא אמרי' שם דהוי תו"מ בד"א ע"כ אפי' במקום שרוצה ליתן דמיו כנ"ל דאל"כ מה קשי' לי' לר"א הא ניחא לי' לאוקמי ד"ה כנ"ל וע"ז משני דבהא פליגי רבא ור"א וקיי"ל כרבא בזה סוגי' דשמעתא בכל דוכתי דהוה מתנה על מנת להחזיר הואיל ויכול ליתן דמיו וא"ש (ועיין מ"ש דהרמב"ם לא פסק כלל הך דתו"מ בד"א הואיל ורבא חולק ומכ"ש שי"ל להרא"ש דבהא פליגי הל' כרבא במקו' דיכול ליתן דמיו) וא"כ דמוכח דרבא מיירי בכה"ג דאית ליה בלא"ה