חצי יהונתן עא

חייב כרת הא איתא בשאלה. ולכאורה לפי הנ"ל דס"ל דאם בא ליד גיזבר ליתנהו בשאלה א"כ לק"מ ואף לאינך דס"ל דאי' בשאלה מ"מ לק"מ לפי הנ"ל דגבי נכרים ליתנהו בשאלה וכו' א"כ מצינו שפי' שחוטי חוץ אצל קרבנות נכרים ולפ"ז א"ש המדרש בל"ז קרא דוזאת תורת העולה ה"א דע"כ צ"ל דמקבלין קרבנות מן הנכרים דאל"כ שחוטי חוץ היכא משכחת לה כקושי' הט"ז וא"ל תי' הנ"ל אם בא ליד גיזבר ליתנהו בשאלה מאן מוכח דדילמא כאידך דאף אם בא ליד גיזבר איתנהו בשאלה אבל השתא דאמר זאת תורת העולה וכו' שונא גזל בעולה ומשמע משום מהב"ע ולא קיי"ל כן כנ"ל ש"מ דהוי שינוי השם דאינו חוזר לברייתו ומוכח ממנו דמצינו שחוטי חוץ אף בלא קרבנו' נכרים שפיר י"ל דאין מקבלין מהן קרבנות וא"ש. ובזה י"ל בא"א הא דדריש רבא גר מותר בממזרת ורגמוהו כל העם די"ל על קוש' התוס' (סוכה ד' ל') דל"ל קרא להוציא הגזול ת"ל דה"ל מהבע דביבמות (מ"ח ב') אמרי' מ"מ גריס מעולים שלא קיימו ז' מצות בגיותן וא"א גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכו' והקשו תוס' הא אמרי הרג נפש ונתגייר הואיל ולא נשתנה דינו מיקטל ותי' בדי' אדם נענש וב"ש לית לי' עונש ע"ש מזה למד בשו"ת חות יאיר בגזל מישראל ונתגייר ב"ד מוציאין מידו אבל ב"ש אין לו עונש והיא היא לפ"ז קשה איצטריך קרא בגזל בגיותו אתרוג מישראל ונתגייר מחמת מהב"ע ליכא דכבר נמחל לו ואין כאן עונש אבל השתא דכתב לכם כיון דמוציאין בב"ד אינו יוצא בו והנה בסוף פ' הישן אמרי' אזרח לרבות גרים לסוכה ודייקו תוס' משמע סתמא אין גר בכלל בני ישראל רק היכא דרבינהו קרא ע"ש ולדבריהם ק' לולב מנ"ל בגר ודוחק לומר דילפינן מסוכה דלא דמי בכמה דברים להדדי ולפי הנ"ל ניחא דהא לכך כתב לכם לרבות גרים כמ"ש אך בלולב בלא"ה לק"מ דאיצטריך לשאול ואין כאן הכרח והנה תוס' דייקו הא כתיב לכם לשון רבים ומשמע להיפוך לרבות שאול ואי לא כתב כלל ה"א אפילו גזול מותר ומשכחת לה בגר דלא הוי מהב"ע כנ"ל והנה הא דגר מותר בממזרת לא דמיעט הכתוב רק הואיל ולא מצינו שום לימוד דהני ה' קהלי דרשינן לי' וא"כ שרי' גר וא"א דגר בכלל בנ"י סתמא א"כ א"צ קרא ומה"ת למישרינהו וא"ש דדריש גר מותר ש"מ דס"ל דלאו בכלל בנ"י ובסוכה איצטרך אזרח וקשה ג"כ גבי לולב מנ"ל וצ"ל מכח הכרח דלכם נ"ל ולפ"ז י"ל שאול מותר ולקחתם איידי דלכם משום הכי כתוב בלשון רבים כנ"ל ואין צריך לקיחה לכל אחד ולכך רגמוהו באתרוגיהן דל"ל לכ"א אתרוג דדי בשל ש"ץ דא"צ לכ"א כס"ד דש"ס ודוק

במס' ב"ב דף קל"ד אמר רבא אתרוג זה ניתן לך במתנה על מנת שתחזירו לי החזירו יצא לא החזירו לא יצא וקמ"ל מתנה על מנת להחזיר שמי' מתנה והקשה הרא"ש ז"ל הא ה"ל תנאי ומעשה בד"א ותי' דרבא לא ס"ל הך סברת ר"א דבעינן תו"מ בד"א כו' ע"ש. מקשים א"כ לפי המסקנא וכמ"ש הרא"ש בפ' מי שאחזו דקיי"ל להל' דבעי תו"מ בד"א אף באומר ע"מ ע"ש א"כ איך פסק הרא"ש והטור הך דינא דרבא לא החזירו לא יצא הא התנאי בטל וכן אמרי' במתנה ע"מ להחזיר בקדושין הוי מקודשת רק מדרבנן שלא יאמרו קדושין בחליפין ואי א"צ להחזיר דתנאי בטל ל"ד לחליפין כלל. ועוד קשה לפמ"ש הטור בהל' לולב דלפי דאמרי' הנותן אתרוג לחבירו בסוכות א"צ להתנות כלל דאנן סהדי דעתו הי' מתנה ע"מ להחזיר א"כ מכ"ש דא"צ ת"כ ולא שום דין תנאי וקשה הרא"ש פסק הכי בפ' לולב וכו' דא"צ כלל תנאי וכו' ומ"מ בפ' י"נ כתב להדיא רבא דאמר על מנת שתחזירי לי באתרוג כוונתו בת"כ וכל דיני תנאי אלא שהספר לא חש להאריך וצ"ע ונראה דעל הך ק' דתו"מ בד"א י"ל דהר"ן נתן טעם למה תו"מ בד"א תנאי בטל כיון דתנאי סותר למעשה ולא ידעינן איזה עיקר מסתמא דעתו על מעשה ותנאי פטומי מילי בעלמא אך זה בסתם אבל במקום