חצי יהונתן ע

קנה ותי' דבאמת אין קונין רק בחליפין וא"כ דאין קונין כלל מה בכך דהוא בא ליד גזבר עדיין הוא כאלו הוא ביד בעלים דמ"ש דהא אין כאן קנין כלל אף להדיוט ואין כאן רק הואיל ונדר לה' והקדש לה' הרי נשאל עליו משא"כ אי משיכה קונה א"כ כשמשכה בו יד הגזבר דידו כיד הקדש קונה במשיכה ואיך ישאל על נדרו הא כבר קני' לי' הקדש במשיכה וכבר נודע בפוסקים שקנין ישראל ונכרים אינם שווין אם הוא דבר שקנין ישראל בכסף בגוי נקנה במשיכ' וכן להיפוך עיין בח"מ והטעם דכתיב עמיתך להוציא גוי וכ' באס"ז דה"ה להקדש דהרי ממועט ג"כ מהך קרא עמיתך ולפ"ז י"ל לר"י דהדיוט קונה בכסף ס"ל דבהקדש קונה במשיכה וא"כ כיון דהגזבר משכו הוי קנין גומר בביאת הקדש לידו י"ל דל"ש שאלה וא"כ הוי שינוי השם גמור ומתרצי' תוס' שפיר ולק"מ קושי' הרשב"א ולפ"ז לק"מ קושי' תוס' לרבא דרבא אמר שם קרא ומתניתא מסייע לר"ל וא"כ ס"ל דהדיוט משיכה קונה וא"כ ע"כ ס"ל דבהקדש אין קונין במשיכה ולפי"ז אם בא ליד הגזבר י"ל יש שאלה בהקדש דהגזבר עדיין לא קנאו בקנין גמור וא"כ הוי שפיר שינוי השם החוזר לברייתו ולק"מ דהוי יאוש גרידא ולפ"ז אף קושי' הנ"ל לק'"מ דאי שם בב"מ רש"א כל שהכסף בידו וכו' אא"כ וכו' אמר לך ר"ל אליבא דר"ש לא קאמינא וכו' וא"כ ר"ש ס"ל כר"י ולפ"ז בהקדש משיכה קונה ושפיר הוי שינוי השם אבל רבא ס"ל כרבנן דס"ל בהדיוט כנ"ל ודוק ובמש"ל בסוגי' דשבועות יתורץ מה דאיתא במדרש ילקוט זאת תורת העולה זש"ה כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אילים זה בלעם הרשע שרצה לדמות עצמו להקב'"ה כבני אילים כבני אי"ו א"ל הקב"ה מה אתה מבקש שאקבל קרבנות מן העו"ג אי אפשר שבועה היא מלפני שאיני מקבל אלא מבני אי"ו ותמוה. נקדים לתרץ עוד מ"ש שם במדרש הנ"ל מה כתיב למעלה מן הענין והי' כי יחטא ואשם והשיב את הגזילה וכו' אני ה' שונא גזל בעולה והדבר תמוה ובהנ"ל יובן דברי המדרש דקרא הנ"ל מסייע לר"ל והוא מדכ' והשיב את הגזילה ואלו עושק לא קתני ש"מ דקנהו מהב"ע וא"כ י"ל אני ה' שונא גזל בעולה יאוש פשיטא ולאחר יאוש הא הו"ל יאוש ושינוי השם שאינו חוזר לברייתו דבא ליד הגזבר וקנה אבל השתא דכ' למעלה כי יחטא ואשם דמוכח דמשיכה קונה בהדיוט וא"כ בהקדש אינה קונה ונשאלין לעולם ואין כאן שינוי השם ולכך לא תביאו כי אני ה' השונא ודוק. לתרץ התחלת המדרש נקדים לתרץ עוד מה דאי' במדרש איש איש כי ידור נדר לרבות נכרי' שנודרין נדרים ונדבות כישראל יכול אף גוי בבל יחל דברו ת"ל בני ישראל בבל יחל דברו ואין גוי בבל יחל דברו לאסור איסר על נפשו יכול אם אמר שבועה שלא אוכל נבילות לא חלה השבועה ת"ל לאסור איסר לרבות דשבועה חל אף על דבר איסור. ויתורץ ע"פ סוגי' הנ"ל דשבועות ובמ"ש שם דהנה י"ל תי' אחר על ק' הש"ס הנ"ל בשבועות ומכות דפריך והרי הקדש די"ל דמתני' מיירי בהקדש נכרי דקיי"ל נכרים נודרין נדרים ונדבות כישראל ובירושלמי מבואר הא דקאמר אין הגוי בבל יחל היינו שא"י להתיר על נדרו וכך כתבו תוס' בריש נזיר דנכרים ליתנהו בנזירות משום דליתנהו בשאלה ע"ש וא"כ י"ל דמתני' מיירי בהקדש נכרי דליתא בשאלה (היינו שאוכל כזית מן הקדש נכרי) וזה כוונת המדרש בנ"ז דקאמר אין הגוי בבל יחל לא הי' יכול לומר לאסור איסר וכו' הוי קשה ממתני' דכריתת דאמאי לא קחשיב שבועה וכו' וליכא למימר דמידי דאי' בשאלה וכו' ק' והרי הקדש אבל השתא דקאמר אין הגוי בבל יחל וכו' קאמר שפיר לאסור איסור וכו' ול"ק מתני' דכריתות די"ל דמידי דאיתא בשאלה וכו' והא דנקט הקדש מיירי בהקדש נכרי ודוק. ובזה יובן ג"כ המדרש שהתחלנו וזאת תורת העולה וכו' דהנה הט"ז הק' בהל' חלה סימן שכ"ג בשם הראב"ד האיך מצינו שחוטי חוץ שיהיה