חצי יהונתן סט

לא הוי מהב"ע ודוק. ובזה י"ל קושי' מג"א דודאי סברת המהרש"א הוא אם יאוש גרידא קני לא הוי מהב"ע אפי' לענין ברכה דודאי כל סברת תוס' הוא דברכה שאני ה"ט דמיד לאחר הקנין יזכיר ש"ש על הגזל אבל אם היא קנוי לו מקודם ביאוש גרידא רשאי לברך והנה שם אמרינן אמר רשב"י גזול פסול משום דה"ל מצוה הבאה בעבירה ופליגי דר"י כו' וכתב הרמב"ן ז"ל דמוכח דר"ה ס"ל כמ"ד גזול פסול כל ז' מדקאמר סתם כי זבניתו אסא וכו' ול"ק כי זבניתו ביום א' דבשאר ימים גזול כשר אלא ודאי דס"ל דפסול כל ז' ושם סוכה (ד' מ"ה ב') פליגי ר"י ורבב"ח ר"י אמר לולב כסוכה מה סוכה צריך ברכה כל ז' אף לולב וכו' אמר ר' יוסף נקט דרבב"ח בידך וכו' א"כ ס"ל לר"י דלולב א"צ ברכה כל ז' לפ"ז לק"מ קושי' המג"א דודאי על ק' דלקנהו בשינוי מעשה לק"מ קושי' המג"א דהך קשיא קאי אליבא דר"ה דס"ל יאוש כדי קנה א"כ י"ל כסברת מהרש"א לענין ברכ' כנ"ל אך על ק' ולקנהו בשינוי השם דקאי אליבא דר"י דס"ל יאוש כדי ל"ק ממילא קשה קושי' המג"א הא אין רשאי לברך מ"מ מקשה הש"ס שפיר ליקנהו בשינוי השם דתינח דתרצת ביום א' דצריך לברך אבל בשאר ימים קשה שפיר ור"ה סתמא קאמר ומשמע דכל ז' אסור ומקשה שפיר ודוק. ולפ"ז א"ש נמי ק' הט"ז דהנה תוס' כתבו בד"ה קרקע אינה נגזלת כלומר אינה קנויה לשום גזלן בשום יאוש דלעולם היא בחזקת בעלים דמקרא נפקא וק' בהגוזל בתרא דאי יאוש מהני לקרקע ממ"נ במאי אינה נגזלת אי קודם יאוש אפי' היתה נגזלת ל"ק ואי לאחר יאוש הרי קני' ביאוש וכו' ובירושלמי דכלאים סוף פ"ז משמע דיש יאוש לקרקע וכו' ע"ש וכ' הש"ך בח"מ דמוכח דאין יאוש לקרקע כלל דאי יש יאוש לקרקע ק' מהנהו אוונכרי למה יהא אסור לישראל לקוץ הא שייך גבי יאוש ושינוי רשות בידם א"ו דאין יאוש לקרקע כלל נמצא תלי' בהך א"א יאוש גרידא קני' ע"כ הא דילפינן מקרא דקרקע אינה נגזלת היינו דאין יאוש לקרקע הא כבר לא קני' ביאוש להך קרקע ואי יאוש לחוד ל"ק י"ל דשייך גבי קרקע יאוש ואפ"ה לא קנאה דיאוש גרידא ל"ק והא דילפינן מקרא דקרקע אינה נגזלת היינו דל"ש שינוי רשות גבי קרקע ולפ"ז מותר לישראל לקוץ ערבה של מצוה משדה עכו"ם דהא שייך גבי קרקע יאוש ובערבה שייך נמי שינוי רשות כנ"ל תו לא הוי גזל ולפ"ז א"ש דר"ה ס"ל יאוש כדי קנה ע"כ דקרא אתי' דל"ש יאוש גבי קרקע ושפיר אסור לישראל לקוץ דיאוש ל"ש גבי קרקע וא"כ אם יקוץ ישראל ה"ה כגזלן אבל לדידן דפסקינן יאוש כדי לא קנה א"כ שייך שפיר יאוש גבי קרקע וא"כ מותר לישראל לקוץ דיאוש הוי ביד העכו"ם ושינוי רשות ביד הישראל ולכך לא העתיקו הפוסקי' דינא דר"ה הנ"ל ולא ס"ל להרי"ף והרמב"ם דקושי' ולקנהו בשינוי השם אזלא אליבא דר"י רק ס"ל כתי' ב' של תוס' ע"ש והמחבר דכתב בלשון י"א נמי לק"מ דזהו רק לשיטת תוס' אבל הרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כלל הך דינא ודוק. והנה תוס' בסוכה בד"ה הא קניא וכו' תימה דהא במרובה אמר ר"י יאוש כדי קנה וכו' ע"ש ועיין במפרשי' דהקשו דרשב"י ס"ל מהב"ע איך יחלוק עליו רבא וכו' ע"ש ונ"ל קושי' תוס' והרשב"א הקשה דמאי תי' תוס' דהוי שינוי השם הלא אנן קיי"ל שינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי וזהו הוי שינוי השם החוזר לברייתו דהא יש שאלה בהקדש ונראה דהפוסקין מחולקים אם בא ליד הגזבר אם מועיל בי' שאלה או דוקא קודם שבא ליד גזבר אבל לאח"כ לא יועיל שאלה עיין רמב"ן פרק גט פשוט ועיין ש"ך סימן רנ"ה והנה א"א אם בא ליד גזבר שוב אין שאלה בהקדש ל"ק מידי קוש' הרשב"א די"ל דכאן מיירי שכבר בא ליד הגזבר או ליד הכהן דכתיב והבאתם וכו' שכבר הובא וא"כ שפיר הוי שינוי השם דאין חוזר לברייתו רק י"ל דתלי' בהא דאמרי' במס' ב"מ דף מ"ד אמר ר"י ד"ת מעות קונה ור"ל אמר משיכה מפורשת וכו' והקשה הריטב"א לר"י דאמר אין קונין רק במעות א"כ מתנה במאי