חצי יהונתן סז

של חובה מפסיקין א"כ בשתירץ אף דלית בהו סוכ' מ"מ משלים כמ"ש מהרש"א א"כ א"צ לחזר כלל: ונראה לתרץ בטוב טעם ודעת דהנה המג"א בהל' יו"ט כתב דמהך י"ד סעודות דחייב בסוכה מוכח דלא כהרמב"ם דפסק דצריך ג' סעודות ליו"ט כמו בשבת ודבריו לכאורה מחוסרי הבנה דמהיכא דייק ני' המג"א אי נימא האי דקתני י"ד ולא תני ע"ו דביו"ט אית בהו ג' סעודות דלדידיה מי ניחא הא בז' ימי החג לא ימלט דלא יהי' בהם שבת ושבת וודאי אית ביה ג' סעודות וא"כ עדיין קשה דהל"ל ט"ו וכל מה דיוכרח לתרץ על שבת יתרץ ג"כ על יו"ט לדעת הרמב"ם וצ"ל דהנה תוס' בריש ע"פ כתבו על הא דאיתא מי שאכל בע"ש ביום ונמשך סעודתו עד שקידש היום ס"ל נר"י דמקדש ומברך בהמ"ז כתבו תוס' דף ק' ע"א ד"ה ר' יוסי וז"ל וי"ל דחשיב קידוש במקום סעודה כיון שמיד אחר הסעודה עושה קידוש ואותה סעודה עולה לו לסעודת שבת ע"ש ולפי"ז לק"מ דיש ט"ו בשביל סעודה יתירה דשבת אך לא פסיקא ליה למחשב במנין דיתכן בשבת שבתוך החג דאכל בע"ש שהוא חוה"מ באמת ונמשך סעודתו עד שקידש היום ואז קידש ולא אכל דנחשב סעודה ההיא לשל שבת במנין וא"צ לו יותר בשבת רק ב' סעודות ואם כן במנין אין כאן רק י"ד סעודות דסעודה של ע"ש היה נחשב לסעודה של ע"ש כי גם ביום חייב לאכול סעודה למנין י"ד סעודות וסעודת ע"ש עולה לכאן ולכאן במנין והרי אין כאן רק י"ד אבל ביו"ט ראשון של חג יפה הקשה המג"א להרמב"ם דל"ל דאכל בעיו"ט ונמשך עד הלילה הא מ"מ חייב לאכול כזית בלילה כדי לאכול בסוכה וא"כ הרי ג"ס ול"ל דמימשך ביום א' עד הלילה ונחשב ג"כ לסעודת הלילה של יום א' דח"ה דהא שם אין קידוש ובמה יחשב לסעודת הלילה ושפיר הקשה המג"א אמנם לפי פשוטו י"ל דלכך לא חשבינן ט"ו סעודות משום דיום אחד יש לו השלמה בעד חבירו וא"כ מה דאכל בשבת יותר או ביו"ט אינו אוכל בחוה"מ רק סעודה אחת וא"כ בכללן הרי הוא י"ד סעודו' ומיושב דברי הרמב"ם והנה תוס' הקשו לפירש"י דס"ל דיש תשלומין לאכילת סוכה בליל א' הא ילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות א"כ לזה לא מצינו דיש תשלומין וע"ש בתוס' והנה זה תליא בפלוגתא דחגיגה דף ט' אי הכל תשלומין דאחד וחיגר ביום ראשון דיו"ט פטור ביום ס או כ"א חיוב בפ"ע אבל ש"ע וודאי תשלומין דראשון דהא אינו בכלל חג ז' ימים רק בתשלומין אבל אינו מחוייב חגיגה בפ"ע ואם חגור בכל מ החג לפי"ז פטור בש"ע וא"כ לכך אף לאחר חזרת ר"א דס"ל כל ימי החג רשות ופירש"י א א משלים רק ש"ע דאילו שאר ימים אין תשלומין דראשון כמו בחגיגה וכן בחג המצות (ומתורץ קושיות התוס') אינו במציאות שם לתשלומין כלל משא"כ בחג דיש ש"ע וא"כ מקשה הש"ס שפיר דר"א דאמר י"ד סעודות קשה הא איכא ט"ו וצ"ל דיום א' משלים לחבירו וא"כ פריך שפיר איך יהי' השלמה לליל א' הא ילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות ול"ל דשם ליכא השלמה דהא אמרינן דגם בז' ימי החג א' משלים לחבירו וע"ז משני חזר בו ודו"ק אך בלא"ה לק"מ קושיות המג"א דודאי הא דס"ל להרמב"ם דיו"ט חייב בג"ס היינו דמדמינן לשבת וזה הכלל לר"י דס"ל בפסחים ס"א וכן בביצה דבעינן ביו"ט לכם ואסור להתענות כמי בשבת אבל לר"א דס" דיכול להיות כולו לד' ויכול להתענות א"כ דלא מדמינן יו"ט לשבת רק בחה"מ הוי גז"ה מתשבו כעין תדורו כדאי' סוכה כ"ז א' אבל זולת זה היינו מותרין להתענות בסוכות ש"מ דלא ילפינן לר"א משבת וא"כ אין לנו אלא מה שנלמוד מתשבו דהיינו דצריך לאכול ומהיכי תיתי להוסיף בסעודה הא בשאר יו"ט יכול אף להתענות משא"כ לפי מאי דקיי"ל כר"י י"ל דדמי לשבת ובעי ג"ס וא"ש. ומהך דפסחים הנ"ל קשיא לתוס' דסוכה הנ"ל דשם שאיל לר"א יו"ט יוכיח וא"ל מה מדמית רשות למצוה ואמרינן ר"א לטעמיה יו"ט רצה מתענה כו' והקשה תוס' עצרת יוכיח ותירצו דאינו רק מסברא ע"ש וקשה סוכה יוכיח ועכ"פ ליל יו"ט ראשון