חצי יהונתן סה

ואלו ה"ל כב' חתיכות אף בספק דרבנן בכה"ג אסור כנודע שם סימן ק"י והנה מ"ש תוס' והרמב"ם להתיר ספק מד"ת מדאמרינן ממזר ודאי ולא ספק י"ל דילמא שאני התם גז"ה היכא דגלי גלי ואדרבה להרמב"ם קשה ל"ל קרא בממזר וצ"ל דה"א יוחסין חמירי ולשיטת הרשב"א לא קשה מידי וצ"ל דשם אמרינן גר מותר בממזרת משום דה' קהלי כתיבי א צריכי וחד לומר ממזר ודאי ולא ספק ולית לו קהל לרבות גר וקשה מה חזית למדרש להך קהל ממזר ספק וגר בממזרת נדרש לחומרא ממזר ספק אסור וקהל לרבות גר דג"כ אסור ולקולא ולחומר לחומרא ילפינן וא"כ שפיר דייקי תוס' בשלמא אי סברת חוץ ספק מותר רק ה"א ביוחסין החמיר מסתברא למדרש קרא להקל וגם אין ספק בפי' קרא חזר הדבר וספיקא דמותר ומה"ת לשנות ממזר משארי איסורי' משא"כ אי בעלמא אסור מד"ת מה"ת להתיר בממזר נימא דאתי לרבויי גר ובזה יובן דמה דדריש גר מותר וכו' ש"מ דספק בכל, דוכתי מותר כמ"ש והא דבעי תוספות כקושי הר"ן צ"ל בה"ש ה"ל שני חתיכות ורגמוהו באתרוגיהן דהא מותר בשמיני לשאל לה זו יהא אסור כמ"ש ודוק. ובהך דח"ש הלל לפמ"ש דאיך יתכן לר"י כל אוכל להבי' ח"ש הרי אינו בכלל אוכל וצ"ל לשיטת הרמב"ם וסייעתו דס"ל דנשבע שלא לאכול ח"ש בכלל וטען המשנה למלך בהל' שבועות דהא דרשינן מפסוק וזהו לאיסור מעצמו אבל הוא דנשבע לא נשבע רק על שיעור וצ"ל הואיל והתורה ריבה כך הריבוי דגם זה קרוי אוכל אפילו בחצי שיעור רק אינו אוכל גמור לחייב קרבן ולכך אף בנשבע סתם שלא לאכול בחצי שיעור ג"כ מיקרי קצת אוכל ואסור מ"מ אינו חייב עד שיאכל כשיעור ובהכי ניחא הא דקשה לרמב"ם מהא דאמרינן במדרש ויפדו העם את יהונתן כי הי' מטעמת והיינו בפחות מכשיעור כי הי' בלע כמ"ש הכל בו ועיין ב"י ומג"א סי' ר"ו והא דברי שאול הי' בשבועה כדאמרי' ארור יש בו שבועה ואפילו ח"ש אסור להרמב"ם דלפמ"ש זהו דוקא לר"י אבל לא לר"ל ואלו שכתב בשם ר"י דסבירא לי' טעם אחר שם דאכל ולא שתה א"כ לא קשה מידי ודוק. ובהכי ניחא קו' הכל בו דהקשה על הך דיעה דסבירא לי' הא דמטעמת אין צריך ברכה היינו באוכל ולא בלע דהא בהך עובדא דיהונתן הוי בלע דלפמ"ש ודאי לר"ל לא קרוי אכילה כלל ואף ברכה אין צריך אבל לר"י קרוי אכילה במקצת שם ר"ל הוא דאמר כן ולר"ל לא הוי אכילה כלל ולא קשה מידי ודוק. עיין משנה למלך דהביא לדעת הרא"מ ג"כ לר"י ח"ש קרוי אכילה ולר"ל לא הוי אכילה עד כשיעור בעינן וע"ש ודוק

הרמב"ם בהלכות י"ט פ"א פסק אין אופין ומבשלין כדי להאכיל לגוים שנא' לכם ולא לגוים האופה מי"ט לחול אינו לוקה וכו' והקשו עליו מש"ס דפסחים דף מ"ו האופה מי"ט לחול כו' שאני התם דכ' לכם וכו' ולפ"ז א"א הואיל א"צ להך דצרכי שבת וכו' וכ"א צרכי שבת אין נעשין ביום טוב א"כ קוש' הש"ס מב' לחם ל"ק א"כ למה כתב הרמב"ם הטעם דב' לחם משום דכ' לכם וע"ק למה לא כתב בלחה"פ ג"כ טעמא דלכם ונ"ל דמהרש"א הקשה שם על תוס' דל"ל להק' מב' לחם דה"ל לאוקמי מקודם השבת ע"ש ונ"ל דהפ"ח הק' דתוס' סותרין אהדדי דשם כ' לחלק בין ענ"ג ובביצה כ' לחלק דהתם העיסה של ישראל וכו' ועוד אי מקלע אורחים ע"ש ולפ"ז ל"ק קו' תוס' בפסחים דהא מיירי מחלה טמאה ואסורה אף לכהן וא"כ הוי לא חזי' ליה כו' ע"ש ונראה בביצה הק' תוס' דילמא שאני, הכא דכ' לכם ע"ש מ"מ צ"ק בעינן א"כ לפ"ז י"ל דטעמא דר"א היינו משום דמדינא מותר לגמרי משום מתיך רק דעכ"פ צ"ק בעינן לזה קאמר דנאפה יפה וזה ודאי דהוי צ"ק אך לפז ל"ק קו' תוס' בהך דחצי של נכרי דלפמש"ל היכא דשייך לכם לא"א מתוך וא"כ דטעמא דר"א משום מתוך ובחצי של נכרי נ"ש מתוך דכ' לכם וצ"ל דק' תוס' לרבה דלא"א מתוך וא"כ