חצי יהונתן סד

בפחות מכזית הא אוכל כתיב ולכך דרשינן להיתר מצטרף לאיסור ומ"מ אוכל כזית וגם הקטרה דס"ל לרבא בעיני' משום דכ"מ הקטרה בכזית איכא רק חצי זית קומץ ע"ש במכות אך לפ"ז איך דרשי' ח"ש הא כל אוכל חלב כתיב ואוכל בכזית ועיין ברא"מ בביאורו לסמ"ג בהלכות פסח דדעתו באמת אוכל בפחות מכזית מיקרי בלשון וכבר השיגוהו המחברים. ולכן נראה דאמרי' בפ' אותן ואת בנו מתני' נוהגת בכוי לר"א וחכמי' פוטרים ואמרי' ר"מ בצבי הבא על תיש דחוששין לזרע האב לכ"ע ושה אפילו מקצת שה כי פליגי בתיש הבא על צבי לר"א חוששין אף לזרע אב וה"ל מקצת שה ולרבנן אין חוששין וה"ל כולה צבי ופריך הגמ' הא דתנן כוי אין שוחטין ביו"ט ואם שחטו אין מכסין דמו ה"ד אי בתיש הבא על צבי לכ"ע ליכסה דה"ל מקצת צבי וכו' והקשו תוס' דמ"מ אינו מתיש רק בחצי מתיש ע"ש א"כ אמרי' בהמה חצי חיה וחצי בהמה א"כ כל טפה דם הוא מעורב חיה ובהמה ודם חיה ובהמה שנתערב אין בו דין כיסוי בי"ט וכ"כ הרשב"א ותי' בדקירה אחת וכו' כללו של דבר כל טיפה חצי בהמה וחצי חיה וא"כ ה"ה חלבו כל קורט חצי חיה וחצי בהמה וא"כ באוכל כזית הוי כאוכל רק חצי משל בהמה דחלבו אסור ולפי זה א"ש דהברייתא לא מיירי בכוי ספיקא רק בצבי הבא על תיש או להיפוך וחששא היא דחוששין לזרע האב וא"כ חצי חיה וחצי בהמה וקאמר קרא כל אוכל דהיינו דאוכל כזית בלשון אוכל ומ"מ רק ח"ש מרבינן לאסור וא"כ ח"ש סתם דחד דינא אית לי' וא"ש הברייתא וגם דברי התוס' מדוקדקים דהשתא דיש סברא חזי לאיצטרופי אמרי' לח"ש היינו כוי ולא קשה מידי. והנה לר"ל דקאמר מדרבנן קרא אסמכתא בעלמא צ"ל לדרשא אחרינא קרא אתי' ולפ"ז גם בזה קושי' תוס' מיושב דל"ל סברא חדא לאיצטרופי דלולי כן הוי דרשינן כל לדרשא אחרינא כר"ל רק ר"י לא ס"ל דרשא אחרינא וזהו ההמשך בגמרא ה"מ דיש כאן דרשא אחרינא ואף ר"י מודה דאל"כ קשה קושי' תוס' ל"ל חזי לאיצטרופי וכו' ול"ל כתי' תוס' דה"א לכוי ולא לח"ש דחששא הוא רק פשוט רבנן דמספקא לי' וקמ"ל דאסור הא א"א איצטרך קרא למעוטי ספיקא וע"כ צ"ל דה"א לדרשא אחרינא א"כ מוכח הך סברא ותי' לעולם כתי' התוס' דה"א לכוי וברי' בפ"ע אבל השתא דאיכא סברא חזי' וכו' אמרי' כוי וח"ש חד מילתא וכמ"ש ולא דמספקא כלל וכן הדבר באמת לר"ל ח"ש וכוי חד מילתא ולר"ל באמת האוכל כזית מחלב ומכוי מותר מד"ת דאיכא בי' רק חצי זית חלב וא"ש ותרווייהו רבנן וא"ש ודוק. ולפי מ"ש לעיל לתרץ הרמב"ם דמיירי בסוף יה"כ יובן מ"ש בעל כפות תמרים במאי דמשני יה"כ אסור וכו' לח"ש דמ"ש יה"כ משאר איסורין דבכל דוכתי' אסור ומאי קמ"ל ביה"כ דלפמ"ש טובא קמ"ל אפי' בסוף יה"כ דל"ש חזי לאיצטרופי וכו' וא"כ אף קושי' הנ"ל אתי שפיר דל"ל לשלא כדה"נ דא"כ קושי' זו במ"ע מ"ש יה"כ משאר איסורין. ודע דהר"ן הוכיח מהא דאמרי' בביצה אין למחות ביד נשי דעבדי עבידתי' בתוספת יה"כ שהוא מד"ת ול"א מהתורה כשנידון בכלל תוספת היותו ספק יום וספיקא מותרת וש"מ כרשב"א ולא כהרמב"ם ובזה יובנו דברי הירושלמי נשים דעבדי עבידתי' בעי"כ עד רמשא אין למחות דתנן יה"כ אסור וכו' ולפי הנ"ל אתי שפיר והדברים מובנים מעצמן. ובזה יובן דברי הש"ס דקדושין דף ע"ג דרש רבי גר מותר בממזרת רגמוהו כל העם באתרוגיהן כו' ע"ש דמה דהוכיח הר"ן דלא כהרמב"ם מהך דכ"ש דאסור מה"ת לפי דעת רש"י בפ' כ"מ דעושה מלאכה בערב שבת חייב אשם תלוי דהוי שני חתיכות עיין בפר"ח שם ק"י א"כ אין כאן ראי' בכה"ג אף להרמב"ם מ"ת אסור אשם תלוי יוכיח ע"ש בפר"ח ומהרי"ט. אך לפי זה הא דאמרי' במסכת סוכה בשמיני אסור דאי אתרמי לי' סעודתא בה"ש חייב לאכול בו אתרוג בשמיני מותר ופי' הרשב"א דהא דלא"א נמי אם לא נטל כל היום בשביעי יטול בה"ש דספיקא דרבנן ומותר