חצי יהונתן ס

בה"ז ודוק. לפ"ז לק"מ קושי' הנ"ל דל"ל מקשה הש"ס לר"י דמשכחת לה גבי חצי שיעור דודאי הש"ס ידע דאיכא לשנויי מידי דאיתא בשאלה ע קתני רק דעיקר הקושי' היא והרי הקדש וא'"כ לק"מ על ר"י די"ל מידי דאיתא בשאלה ל""ק ול"ק והרי הקדש י'"ל כגון שנשחט ונזרק דמו דליתנהו בשאל' דבתר השתא אזלינן והא דלא קחשיב ה' גבי אשה י"ל כנ"ל דחלב הוי דבר שאין בו בו עינוי נפש ואי ע"י כולל הא ר'"י לית לי' כולל כמ"ש תוס' וא"כ שפיר י"ל דבתר השתא אזלינן בשלמא לרבא מקשה שפיר דלית לי' איסור כולל א"כ שפיר קשה והרי הקדש ול"ל כיון דאיתא בשאלה לאחר זריקת דמן בתר השתא אזלינן א"כ אמאי לא קחשיב ה' גבי אשה וע"י כולל אלא ודאי דלאו בתרה ה השתא אזלינן לכך איצטריך הש'"ס לאוקמי בבכור דוקא ודוק. ובזה יובנו דברי תוס' דודאי תוס' לא בקשו להקשות וליחשש שבועה ע"י איסור כולל די"ל ר"מ לית ליה כולל לכך הקשו סתם אמאי לא קחשיב שבועה שלא אוכלנה היינו שלא לאכול חצי שיעור כנ"ל ותי' מידי דאי' בשאלה וכו' דבתר השתא אזלינן ולק"מ מאשה כנ"ל די"ל דחלב לא הוי עינוי נפש וע"י כולל ג"כ לית ליה א"כ ל"ל בבכור דהא אקדשי' קאמר היינו דהוצרך הש"ס לומר דוקא אקדש דבבכור ליכא לאוקמי כיון דאמר אם היתה בשבת וכו' וכנ"ל ודוק. והנה תוס' הקשו שם בד"ה כי קתני וכו' תימה הא במכות וכו' ודחיק לאוקמי האי תנא איסור כולל לית לי' ולישני נמי כי הכא וכו' וי"ל דעדיפא מיני' משני התם והדבר הוא תמיהה גדולה דמתחלה הקשו תוס' וכתבו דדחיק לאוקמי והיינו כי הוא לדוחק יחשב לאוקמי מתני' דהתם כולל לית לי' והכא סתם מתני' דד' חטאת וכו' הוא רק ע"י כולל וא"כ מאיזה טעם תירצו התם דעדיפא מיני' משני התם ונראה דהנה הש"ע פסק בי"ד סי' רט"ו ס"ה הא דנדרים חלים ע"ד מצוה דוקא מצות עשה אבל לא על מצות לא תעשה לא חל הנדר כמו בשבועה זהו דעת הרשב"א וי"א שאם נדר מדברים האסורים חל הנדר ע"ש ש"ך ונראה להוכיח דעת הרשב"א ז"ל מש"ס הנ"ל דלכאורה אין מקום לקושית תוס' הנ"ל מש"ס דמכות דהלא משנה ערוכה במס' נדרים קונם שאיני ישן ה"ז בבל יחל דברו שבועה שאיני ישן וכו' ובשבועות שם קאמר הש"ס ת"ר חומר בשבועה מבנדרי' משא"כ נדרים אין חלים רק על דבר שיש בו ממש נמצא דנדר נמי אינו חל אמידי דלית בי' ממשא ולפ"ז אין מקום לקושי' תוס' הנ"ל ולישני נמי כי הכא וכו' דבסוגי' דמכות אין מקום לשנויי כמו הכא כי קתני מילתא וכו' דא"כ הקושי' במ"ע מנדר שלא לחרוש בי"ט אבל בסוגי' דשבועות דחשיב חיוב חטאת שפיר משני כי קתני מידי דחייל וכו' דכאן לא קשה מידי דלחשוב דנדר שלא לחרוש וכו' דבשבועות קחשיב ד' חטאת ובנדר לית ביה חיוב חטאת ולפי זה הן הן דברי תוס' בדיוק לשונם דעדיפא מיני' משני התם פי' התם מוכרח לתרץ המתני' אליבא דחד תנא כולל לית ליה דלא יכול לתרץ כי הכא דא"כ עדיין יפול הקושי' מנדר וכנ"ל וצ"ל דכולל לית לי' ומתורץ אף מנדר. רק לפי זה אכתי קשה מאי משני מנדר דהרי הש"ס הקשה התם לא קחייל השבועה ומשני על ידי כולל ובנדר קאמר התם חומר כנדר מבשבועה שהנדרים חלים על דבר מצוה א"כ עדיין יפול הקושי' ליתני נדר שלא לחרוש בי"ט ובנדר חל על דבר מצוה אע"כ מוכח מכאן כהרשב"א דהא דנדרים חלים ע"ד מצוה היינו דוקא מצות עשה אבל לא על מצות ל"ת ואיסור חרישה די"ט הוא ל"ת א"כ שוה נדר לשבועה ודוק

והנה במסכת מכות פירש"י ד"ה בשור וחמור בחמור בכור ובפסחים דף מ"ה פירש"י בחמור של בדק הבית ונראה חרץ דהנה תוס' הקשה לפ"מ דמשני מידי דאי' בשאלה ל"ק והקדש איירי בבכור עדיין קשה מחמור דמיירי של בדק הבית ונ"ל דהגמ' פריך ולחשוב נמי זורע ומשל אין חילוק מלאכות לי"ט ולכאורה י"ל אמאי קחשיב התנא בי"ט דלא משכחת רק ח'