חצי יהונתן נז

לפי תירוץ שני של תוס' שפיר. מצינו הן וא' שפיר כתבו תוס' ולפי' זה ניחא ולא קשה קושי' מהריב"ל דס"ל לתוס' כסברת, הפר"ח ודוק. ולפ"ז א"ש דהנה לכאורה לק"מ קושי' תוס' והוא דר"י לא מצי לאוקמי בח"ש אוסר מד"ת דהא אמרי' בפסחים כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר ע"ש כל הסוגיא והנה הרמב"ם בהלכות מ"א פסק כזית בכא"פ אסור מד"ת ואם נתערב בו היתר מותר מד"ת והקשו עליו וכי ליכא כא"פ מותר מד"ת הא הוי חצי שיעור וח"ש אסור מד"ת והוי כמו חצי זית בכא"פ ותירצו דה"מ בעין אבל ע"י תערובת לא ומד"ת מותר וזהו בסתם חצי שיעור נבילה אבל בנשבע שלא לאכול חצי זית ואכל לוקה ע"י אכילתו בזו וודאי ע"י תערובת אסור כמו בנבילה בכא"פ דה"ז לאי הוא כמו בזה וחוזר חצי זית לדרכו של זית ופשוט ולפ"ז קשה א"כ מאי מקשי תוס' דהא ר"י ס"ל ח"ש אסור מד"ת די"ל ג"כ דמיירי בשבועות בנתערב חצי זית נבילה וא"כ לר"י שבועתו היה מותר מד"ת משא"כ ע"י שבועה אסור ושפיר חייל שבועתו ול"ש כל אחע"א לפ"ש ור"י מ"ט לא"א כר"ל והיינו בח"ש איסור ע"י תערבת ונ"ל דהנה תוס' כתבו בפרק ג"ה בהא דאמרי' דאיכא כזית בכא"פ משא"כ ביותר מותר והקשו תוס' הא קיי"ל טעם כעיקר מד"ת ותי' דבאמת לענין איסור דאסור מד"ת אף דליכא כזית בכא"פ והתם מיירי לענין מלקות מ"מ לא חייל עליו איסור שבועה א"כ מקשו תוס' שפיר והא ק כ אסור מד"ת וא"ל כנ"ל בנשבע שלא לאכול ח"ש ע"י תערובת הא מ"מ טכ"ע מד"ת ודוק. אמנם כל זה בנבילה דשייך שפיר טעכ"ע אבל בשקצים דליכא טעם כלל דה"ה פגומין בעצמן ל"ש כ"ז וא"כ שפיר י"ל דנשבע שלא לאכול ח"ש דנ"מ לענין תערובת ול"ל כנ"ל דהא טעכ"ע קשה הא בשקצים ליכא טעם כלל כנ"ל רק דקושי' תוס' הוא דמ"פ ור"י מ"ט לא"א כר"ל דילמא ר"י הוכרח לומר כולל משום נבילות וע"ז שפיר תי' תוס' ועוד דהמ"ל שלא כדה"נ אמנם לכאורה לא מתרצים תוס' מידי דהרי הרמב"ם בהלכות מ"א כתב להדיא דנט"ל מותר היינו משים דהוי שלא כדה"נ א"כ בשקצים דאסרה התורה אפילו שלא כדה"נ ל"ל כנ"ל אך למש"ל א"ש הכל על נכון דהש"ס פריך תרווייהו דעל שקצים מהנ"ל ה"ל ח"ש והיינו תערובת דמותר מד"ת ל"ש כלל גבי טע"כ דכיון דפגומין בעצמן כנ"ל ובנבילות ה"ל שלא כדה"נ ולא הוצרכו לומר דמיירי בכולל וא"ש על נכון קו' הש"ס ור"י מ"ט לא"א כר"ל והיינו בשקצים הל"ל כר"ל וח"ש ע"י תערובת וקאמר הש"ס דמוקי לה כד"ה דלא י"ל בח"ש כלל כיון דחצי לאוקמי ככ"ע משא"כ אי הוי אמר ח"ש לא הוי אתי' ככ"ע דאליבא ר"ע בסתם לרבנן במפרש ולא קשה קושי' הנ"ל דשפיר קאמר הש"ס דאתי' כד"ה ודוק. ולפי זה לא קשה מידי קושי' הנ"ל דא"כ מ"ט דר"ש דפוטר דהא צ"ל בתוס' דכתב דמיירי שלא כדה"נ צ"ל כיון דנשבע שלא לאכול הן כדה"נ והן שנא כדה"נ ומגו דחייל אשלא כדה"נ חייל נמי אכדה"נ בכלל ולכך סתמא קתני ואכל חייב דהיינו כדה"נ דחייל אשבועה בכולל אך כל זה למאן דאית לי' איסור כולל אבל למאן דל"ל איסור כולל א"צ דהיינו לר"ש א"כ במשנה דקתני ואכל נבילות דהיינו סתמא כדה"נ ור"ש פוטר דל"ל איסור כולל ולק"מ וא"ל א"כ איך קאמר ור"י מ"ט לא"א כר"ל (הא לא משכחת בי' הן ולאו) ז"א דבהך פי' דמקשה משלא כדה"נ שפי' מצינו בו הן ולאו דנשבע שאוכל שלא כדה"נ וכן בשקצים הפוגמי' משכחת לה ע"י תערובת וא"כ ארווח לן דאלו אמר ר"י כר"ל א"כ להך תי' דמיירי בנבילה מסרחת זהו דוחק גדול ולפ"ז לק"מ נמי קושי' תוס' הנ"ל דאמאי קמבעי' לי' בנזיר דוקא כו' דזהו לא מבעי' לי' ומן הסתם קאמר דיותר קמשתבע אהתירא אך כ"ז אי היתר גמור אמרי' אהתיר' קמשתבע אבל על ח"ש דבלא"ה איסורא איכא דח"ש אסור מד"ת ואע"ג דליכא מלקות אלא איסור בסתמא משתבע אשיעור שלם רק דמ"מ י"ל אהתירא קמשתבע דהיינו ח"ש ע"י תערובת דיש היתר