חצי יהונתן נו

ר"ל לא מזכיר כלל מדה"נ רק סתם וזה לא הי' משמעות קושי' הש"ס כלל דר"י יאמר כר"ל לגמרי כמ"ש תוס' ולשון הש"ס מגומגם מאוד וביותר יש לתמוה על הש"ס שם דף כ"ג דבעי ר"א נזיר וכו'. תוס' ד"ה אהתירא וכו' מסתמא האבעי' קאי לר"י דס"ל ח"ש אסור מד"ת ומ"מ יתכן לשון התירא הואיל ולית ביה מלקות וכו' לבד זה הדוחק בלשון התירא אף גם א"כ למה פשיט מר"ל ולא מר"י גופא דאמר בכולל הא בפורט נבילה לחוד לא חל שבועה וש"מ דלאו בהתירא קמשתבע וע"ק דתי' תוס' א"נ שלא כדה"נ ודבריהן תמוהין הש"ס קאמר בכמה דמשמע דאבעי' הוא אהתירא דמשהו ולא אשלא כדה"נ כלל גם במאי דסיים הש"ס א"ד אין אכילה פחות מכזית הא אין הספק בכלל כזית רק אשלא כדה"נ והל"ל סתם אכילה כדה"נ ועוד הקשה בעל כפות תמרים לפי תי' תוס' א"כ מאי מקשה הש"ס בפרק יה"כ איסורא הוא דאיכא וכו' ל"צ וכו' אלא לח"ש ולדברי תוס' דאף לר"י ה"ל התירא א"כ ה"ל להש"ס לשנויי יה"כ אסור היינו שלא כדה"נ ולכ"ע לר"י ולר"ל מדרבנן אסור גם צ"ל קשי' תוס' שם דמאי מבעי' לי' דוקא בנזיר וכו' ותי' תוס' דחוק הוא משום דראי בנזיר וכו' ולתרץ כל קושי' הנ"ל דהנה הרב המ"מ והפר"ח מחולקים וז"ל שקצים ורמשים הפנימים בעצמן כגון עכברים וכדומה אע"פ שהסריחו אסורין מד"ת דחזינן כיון שהסריח בטבעי ואפ"ה אסרה התורה אע"פ שהוא רק עפרא בעלמא א"כ ודאי דליכא לחלק בין סרחון דידי' לסרחון דאתי מעלמא ודעת הרב המ"מ אע"פ שפגומין בעצמן אם נסרחו דאתי' ליה מעלמא מותרין והנה לכאורה יש להביא ראיי' לדעת המ"מ והוא דלפמ"ש תוס' בד"ה אף אנן נמי תנינא והוא דשייך לשון אכילה אף במוסרחת וע"ז הביא ראיי' דכמה שקצים ורמשים איכא דלא חזו לאכילה טפי מנבילה מוסרחת ומ"מ חייב משום שבועה ש"מ דאף כה"ג בכלל אכילה דהא מתני' סתמא קתני דחייב וקשה אם כן דבכלל שקצים ורמשים דקתני במשנה אף מסורחת בכלל איך אמרי' שבועה שלא אוכל שקצים ואכל חייב הא לא משכחת לה בלאו והן ול"ל בנבילה מוסרחת תינח נבילות שקצים הפגומין מעצמן מאי א"ל דאם נשבע שאוכל לא חייל ול"ל במוסרחת מאי נ"מ ה"ה מוסרח מעיקרא ומ"מ אסרה התורה וע"כ צ"ל כסברת המ"מ דדוקא בשלא נפסלו מאכילת כלב אבל במוסרח ונפגם מותרין וא"כ שפיר משכחת לה בהן בנפגם ומסרח כנ"ל אך נראה דצדקו דברי הפר"ח והוא דקשי' ני' קושי' מהריב"ל במ"ש תוס' ופי' זה ניחא וכו' דלפי' קמא וכו' הא שפיר י"ל דמיירי בנבילה מוסרחת כנ"ל וצ"ל דהא בלאו הכי כתבו תוס' ד"ה אלא וכו' דאפי' ע"י כולל לא"א דתחול השבועה לבטל המצוה וקשה לר"י דקאמר בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה וכו' ותי' דהכא דוקא לא חייל משום שהזכיר נבילה ונשבע לאכלה אבל התם דלא מזכיר כלל פסח חייל עליו שבועה ולפ"ז משכחת הן אפי' בדבר איסור כשאמר סתם לאכלה עכ"ל וא"כ לק"מ אפר"ח דודאי איכא שקצים דלא פגמו מעצמן כמ"ש עכברא דדברא עולה על שולחן מלכים וא"כ שפיר שייך הן במוסרחת כמו נבילה וא"כ כי אמר סתם שבועה שלא אוכל ולא הזכיר ביחוד שקצים הפגומין בעצמן וא"כ שייך שפיר כולל וחייב אבל אדבר איסור כמו שבועה שלא לאכול מצה שייך שפיר הן כנ"ל ע"י כולל רק כל זה א"א כולל אבל אי לאין איסור כולל אם כן עדיין לא מצינו הן בשקצים הפגומין מעצמן הן על ידי כולל כנ"ל משא"כ בקושי' הש"ס דר"י עכ"ל ל"א כר"ל והיינו דאם יאמר כר"ל יהא נמלט מאיזה צד מהדוחק או דלא יצטרך לומר תי' הש"ס בנבילה מוסרחת או דלא יצטרך לומר באיסור הבא מעצמו כולל כדס"ל צר"ל וא"כ א"א דיסבור כר"ל מ"מ בח"ש הואיל ואסור לר"י מד"ת לא משכחת לי' רק בנביל' מוסרחת וא"כ מה הרווחנו בזה דא"צ לר"י באיסור כולל וא"כ עדיין קשה הן איך מצינו בשקצים הפגומין בעצמן דהא לפי הסברא דהשתא לא הי' לומר כלל באיסור כולל משא"כ