חצי יהונתן נה

זמנו כל הלילה כמבואר בברייתא רק די"ל דלכך לא קתני זמנו כל הלילה דהא זמנו אף קודם לילה מפלג המנחה ואילך רק קושי' הש"ס לרבנן אין להתפלל עד צ"ה ולזה משני ת"ע רשות ואף רבנן מודים דיש להקדים כמש"ל וא"א למיתני כל הלילה ודוק

בא"א י"ל הרמב"ם כך דודאי י"ל מ"ש דקתני אין לו קבע או דקתני זמנו כל הלילה ומ"ש ונ"ל דודאי אי קתני זמנו כל הלילה יש במשמע דיש לה קבע מקודם רק דאי עבר הקביעות זמנו כל הלילה כאותו שאמרו בתפלת מוספין זמנו כל היום דודאי נקרא פושע מאן דמאחר מוסף עד ז' שעות מ"מ בדיעבד זמנו כל היום משא"כ דקתני אין לו קבע כלל והנה ודאי דת"ע יש לו קבע עד חצות וזהו קושי' הש"ס דאיך קתני אין לו קבע דמשמע דאין לו קביעות כלל הא יש לו קביעות כנ"ל ולזה תי' דת"ע רשות וכ"כ תוס' והרשב"א דלמ"ד ת"ע רשות אין חייב להסמיך גאולה לתפלה א"כ אין לו קבע כלל ושפיר קתני אין לו קבע ופי' זמנו כל הלילה ודוק. והנה יש לפנינו ב' דרכים בפשט הש"ס ולכאורה יהא מוכח כדרך הראשון הנ"ל דאי כתי' הב' קשה מאי קמבעי' ליה להש"ס בתפלת מנחה ה"נ מאי תפשוט דאין הלכה כר"י דאי הלכה כר"י נמצא מפלג המנחה ואילך הוי לילה קשה עדיין קושי' הש"ע ליתני כל הלילה וא"ל כנ"ל דהא אמת כן דמפלג המנחה הוי לילה ומותר להתפלל אלא ע"כ דלא כהנ"ל רק די"ל דגם הנ"ל בד"א ליתא דהנה תוס' כתב דעה אחרת דאף אי תפלת ערבית רשות מ"מ חייב לסמוך גאולה לתפלה ודוק

במס' שבועות דף כ"ד שבועה שלא אוכל נבילות וכו' ור"ש פוטר וכו' אמאי מושבע ועומד מהר סיני הוא ומשני ר"י בכולל דברים וכו' ע"ש עד אמר רב מרי אף אנן נמי תנינא וכו' תוס' ד"ה דמוקי לה כד"ה וא"ת ולימא דמש"ה לא אמר כר"ל דס"ל ח"ש אסור מד"ת ולא משכחת לה בהן ולאו ועיין במהרש"ל וז"ל ועוד דמצי לאוקמי וכו' נ"ב וא"ל וא"כ מ"ט דר"ש דפוטר י"ל היינו משום דמחייב שאר איסורין בכ"ש א"כ ה"ה דמחייב שלא כדה"נ ע"ש והרב מהריב"ל ומהרש"א ז"ל מאנו בזה דהוא נגד הגמר' והסבר' דיהיו שייכין אהדדי דהא ר"י גופא ס"ל ח"ש אסור מד"ת ואפ"ה ס"ל דכל איסורין אין לוקין עליהן אלא כדה"נ בפסחי' דף כ"ד ע"ש ואף גם הוא נגד הסבר' דאיך שייך ח"ש לשלא כדה"נ וא"כ קשה מ"ט דר"ש דפוטר ועוד דהא קאמר הש"ס ר"י לא אמר כר"ל היינו קאי לשלא כדה"נ וא"כ איך אמר הש"ס דמוקי לה כד"ה הא בשלא כדה"נ לא פליגי כלל ר"ע ורבנן רק לענין שבועה במשהו ועוד הקשה מהריב"ל ומהרש"ל על תוס' שכתבו והאי פי' ניחא טפי דלפי' קמא קשה הן היכי משכחת לה הא שפיר י"ל דמשכחת לה בנבילה מוסרחת דהא עדיין דמשני ר"י בכולל מוכרח לשנויי דאיירי בנבילה מוסרחת א"כ ה"ל לאקומי נמי בח"ש ואף דח"ש אסור מד"ת מ"מ משכחת לה בנבילה מוסרחת ומה שרוצה המהרש"ל לדחוק ולומר דדוקא לר"י דמוקי בכולל שפיר יש לדחוק ולומר בנבילה מוסרחת אבל לר"ל הוי סתמא דמתניתין בלא כולל רק שנשבע על נבילה להדיא וכמ"ש תוס' ד"ה כדרבא וכו' וז"ל וי"ל דלא משמע סרוח בכלל נבילה אלא בכולל עמהם דברים המותרין ע"ש וא"כ ה"נ אמרינן דהן לא משכחת ליה בלא כולל דלא"א דנשבע אנבילה מוסרחת אי לא"א איסור כולל וכמ"ש תוס' אבל באמת ז"א דמנ"ל לתוס' זה דכ"ז לא כתבו תוס' אלא בשבועה שלא לאכול אבל אי כולל דברים המותרין א"כ גליא לדעתי' אדבר היתר אמרינן מסתמא נשבע נמי אמוסרחת משא"כ בשבועה שאוכל דהיינו הן א"כ אמרי' מסתמא נשבע לאכול דבר היתר יותר מאיסור דאטו ברשיעי עסקינן לאכול דבר איסור וא"כ אף בלא כולל נמי אמרינן דמסתמא נשבע לאכול דבר היתר דהיינו נבילה מוסרחת דלא כרש"ל ודבריו אינם מובנים לי דמנ"ל לתוס' סברא זאת איברא בתו' דתירצו דמיירי שנא כדה"נ עדיין לישנא דש"ס הוא מגומגם בשלמא ר"י לא אמר כר"ל וכו' הא