חצי יהונתן נד

אמרינן תמיד תחילתו דוחה סופו אינו דוחה וקאמר ר"ח סופו דוחה שבת ואינו דוחה טומאה ורבא אמר דוחה טומאה וכו' ע"ש פירש"י ותוס' והרמב"ם בהלכות תמידין פ"ד פסק כרבא דאינו דוחה שבת ואתי' דברי המג"א שפיר דר"ח קאמר נחזי אנן מדרב צלי של ע"ש בשבת וכתב ור"ח אזיל לשיטתו דס"ל דסופו נמי דוחה שבת וא"כ של חול ושבת שווין בטעמן והוכחתו לשיטתו שפיר אמנם הרמב"ם דפסק וכתב יש להקדים של שבת בע"ש ושל מ"ש בשבת ל"ל כטעם המג"א דבמ"ש מא"ל ונראה דהרמב"ם מסיים שם הואיל ות"ע רשות הרי טעם הרמב"ם הואיל והוא רשות אין לדקדק בזמנו ואלו היה חוב אסור להקדים זמנו כיון דקיי"ל כרבנן כמ"ש בהלכות תמידין דתמיד של ערב קרב עד הלילה ע"ש ואך שמואל ס"ל כר"י אף דס"ל דת"ע חובה מ"מ מותר להקדים כיון דס"ל כר"י אבל לדידן דקיי"ל כרבנן בעי הטעם משום דת"ע רשות ומעתה ההקושי' של הלח"מ דהקשה שמואל אדשמואל מתורץ והא דהוכיח הש"ס מדרב צלי של שבת בע"ש אף דס"ל לרב ת"ע רשות מהא יש ראיי' להרמב"ם דלמה מייתי ראיי' מדרב ולא מרבי דצלי של שבת בע"ש כדאמרי' התם א"ו דקשה הוא לרב דס"ל בסוף יומא דתפלת נעילה פוטרת של ערבית ומקשינן והא ס"ל ת"ע רשות ומשני לדברי האומר חובה קאמר ולפ"ז ע"כ הא דרב צלי של שבת בע"ש ע"כ לאו מטעם ת"ע רשות רק מטעם דס"ל כר"י דאל"כ איך קאמר לדברי האומר חובה דנעילה פוטרת של ערבית הא זמנו של זה לא כזמנו של זה דזה זמנה כשהחמה בראש אילנות וזה בצאת הכוכבים וע"כ דכ"ע ס"ל בזמנו של ת"ע מפלג המנחה כר"י והוכחת הגמר' שפיר אך לדידן דקיי"ל ת"ע רשות אין ענין כלל להך דר"י כמ"ש הרמב"ם דאין מדקדקין בזמנו ודוק. והנה המג"א הנ"ל בס"ק בשם רבינו האי גאון דבמ"ש אין להקדי' אם לא לצורך מצוה דמנהגא כרבנן ולא כתב ע"ש כמו שהרגיש בזה המג"א ונראה דודאי אם מנהגא כרבנן מאי מועיל צורך מצוה וכי בשביל מצוה יקדים זמן תפלה אשר לא כדת אלא דס"ל כמ"ש הרמב"ם כיון דת"ע רשות אין מדקדקין בזמנו כלל רק דהוא צריך לסמוך גאולה לתפלה אף בשל ערבית ובשלמא אי ס"ל כר"י אף ק"ש יש לקרות בפלג המנחה כמו שכתוב תוס' משא"כ לדידן דקיי"ל כרבנן וקריאת שמע אין לקרות רק בצ"ה אם כן אף בתפלה אין להקדים משום סמיכת גאולה רק לצורך מצוה אין לדקדק בסמיכת גאולה לתפלה של ערבית כמ"ש תוס' והפוסקים עיין שם ומעתה לק"מ מדשל שבת בערב שבת דאפשר דס"ל כדעת הא"ז הובא בהג"ה הרא"ש פ"ק דבשבת א"צ לסמוך גאולה לתפלה ולק"מ ואפ"ל דראייה הא"ז מהך גמרא דהוכיח דצלי של שבת בע"ש דהלכה כר"י דבממ"נ אין להקדים לצורך מצוה אף דאין הלכה כר"י מותר להקדים דת"ע רשות וכמ"ש תר"י אמ"ש דאף דקיי"ל כרבנן ואין להקדים שלא לצורך מצוה כדמשמע בפשיטות הגמ' אף לר"י האיך התפלל הא צריך לסמוך גאולה לתפלה דס"ל להא"ז כדעת החולקין על תוס' דאף ר"י מודה לק"ש דבעינן צ"ה דבשבת א"צ לסמוך גל"ת ודוק. אך לולי הנ"ל הייתי אומר כדעת הא"ז דודאי אין כוונתו שלא לסמוך גל"ת בשבת כמ"ש הב"י ויתר הפוסקים רק דעתו לפ"מ דאמרי' כל הסומך גל"ת אינו ניזוק באותו יום ומפרשי' ליה הטעם דסמיכת גל"ת ילפינן לה מדכתיב ה' צורי וגואלי וסמיך לי' יענך ה' ביום צרה היינו בסמיכות כוותיקן דוקא ולפ"ז הא דדייק הא"ז בחול דוקא משום דכתיב ביום צרה קאי אסמיכת גל"ת של וותיקין דע"ז קאי הקרא לשיטת תוס' וע"ז שפיר קאמר דבשבת א"צ כ"ז והיינו כוותיקין אבל ח"ו שלא לסמוך כלל ולהפסיק בין גל"ת זהו מסכים למ"ש המרדכי דבשבת אין להקדים ולהתפלל והיינו כוותיקין וא"ש וזהו ברור. ולפי מש"ל אתיין דברי הרמב"ם כפשוטו וכמ"ש בחיבורו ובפי' למשנה דת"ע אין לה קבע היינו זמנו כל הלילה ובגמרא אקשינן ע"ז ליתני זמנו כל הלילה ומשני דס"ל רמב"ם דודאי אין לו קבע פי'