חצי יהונתן נג

קושי' הל"ל איך תיקן ריב"ז וביטל תקנה של ב"ד שקדמו ז"א דודאי מעולם לא רצו חז"ל לעקור מצוה ד"ת ובלולב ישנו בימיו אחרי' דחג בזמן הבית היה קיום למצוה זו במקדש אבל בחורבן הוצרכו ליתן מקום קיום למצוה זאת כיון דהוצרכו לתקן בב"ד אחר שיהיו תוקעין לכך תיקן שיהיו תוקעין בכל מקום שיש בית דין והא"ש וזה יהיה המשך לתקנת ריב"ז שתיקן שיהיו תוקעין בכל מקום שיש בית דין וקשה למה בלולב בטלו לגמרי כנ"ל ע"ז בא ואמר במשנה ב' דלולב יהיה נוהג בכל יום בגבולין וא"כ יש קיום מצוה למחר משא"כ בשופר כתי הרשב"א הנ"ל והנה בירושלמי דסוכה מחולק אם לולב מד"ת רק בגבולין יום א' דכתיב ושמחת לפני ה' ז' ימים היינו רק במקדש או אף במדינה מד"ת ז' כשהוא אומר ולקחתם לכם ביום א' אמרינן דוקא ביום א' כו' והדר דחו ליה דיום א' אפילו בשבת וכן הוא בש"ס דילן רק הש"ס דילן מקשה הא טלטול בעלמא הוא ולמה צריך לרבויי ומשני למכשירי לולב ואליבא דר"א כו' וא"ש דקאמר ריב"ז התקין שיהיה ניטל כל ז' שהוא זכר למקדש אבל מד"ת רק ביום א' והא דלא מוקמינן יום א' לרבויי שבת הוא דאתי וכנ"ל ולכך לא ס"ל כר"א דמכשירי ד"ש והטעם כמבואר פ' ר"א דמילה דאמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשות וכו' וקשה לפ"ז איך יתקיימו שני מקראות נקצר ביום כשר וד"ש ע"כ דביום היינו יום ט"ז וא"כ מוכח דלא כר"י דהאיר המזרח מתיר וא"כ שפיר תיקן דיום הנף אסור זכר למקדש משא"כ לר"י דאף בזמן הבית להאיר המזרח מתיר וצ"ל מהרה יבנה ולכך גזרו והוי גזירה לגזירה רק דלפ"ז דלכך לאחר החרבן קיל משופר כמ"ש א"כ למה בזמן הבית שופר חמור טפי וא"כ צ"ל כמ"ש תוס' דשופר חמיר דהוי חכמה וכו' רק י"ל כנ"ל הך תי' דלא ידעו דלא המתין עד חצות וא"כ י"ל כדעת הט"ז דשופר ליכא שבות דחכמה ואינה מלאכה דהוי תיקן כ"ש ועיין טז ומג"א וא"כ קשה יה"כ שחל להיות בע"ש ליתקע וא"ל כתי' המהרש"א ורשב"א ז"נ דלמסקנא שבות רחוקה לא התירו לק"מ שופר לית ביה משום שבות וא"כ ל"ל כמש"ל דלא מיקלע יה"כ רק במציאות רחיק דהא היו מאיימין ול"ח כלל לתקן בעיבור הזה תקיעה וקשה הא חזינן כזמן המשנה היה מיקלע עד שבא עולא ואמר טיבותא וכו' עם אנשי בבל ולזה אמר כמ"ש דבזמן הבית לא היו מקבלין עד לאחר המנחה אבל לאחר החרבן דתיקן ריב"ז שיהיו מקבלין כל היום מיקלע כמש"ל אך לפ"ז קשה כיון דהטעם דלכך מיקלע לאחר חרבן אם יבואו עדים ויאמרו ראינו דאם יעמדו בדבר הם ה"ז מקודש למפרע וקשה הלא קיי"ל אתם ואפילו מזידין וצ"ל אם הב"ד רוצים אבל מ"מ על הב"ד מוטל שלא להזיד רק לקדש ע"פ הראייה וקשה לפ"ז ודאי שהוזמו בעה"ח דכל הטעם דמוזמין כשר דאתם ואפילו מזידין אבל א"א דמ"מ חובה על הב"ד לקדש ע"פ הראיי' א"כ כשהוזמו העדים חובה על הב"ד להדר עובדא וצ"ל דבאמת מוזמין פסולין כדעת הרז"ה שחולק על הרמב"ם א"כ קשה לפ"ז איך הושב משה ואהרן ונאמר החודש הזה לכם הא הוי קרובים וצ"ל ע"כ דהכוונה לא להיות ב"ד רק הכוונה כמשה ואהרן שהן מומחין כמ"ש מהרש"ל ולפ"ז חייבין העדים לבא לב"ד חשוב וע"ז קאמר דבאמת הדין ד"ת כן הוא רק ריב"ז תיקן שראש ב"ד ימחול על כבודו ולא יהא הולכין רק למקום וועד כמ"ש הרמב"ן בהשגותיו על הרמב"ם למנין המצות דבאמת מדת הדין כן וא"ש הכל ודוק

המג"א סי' רס"ז סק"א תמה על תר"י ובה"ג דפסקו אף דבחול אין להקדים ערבית כיון דמנהגא כרבנן מ"מ בע"ש מותר להקדים א"כ מאי מייתי הש"ס ראיי' מדרב צלי של שבת בע"ש ש"מ דס"ל כר"י וכו' ע"ש ולפ"ד המג"א אח"כ הטעם דמותר בע"ש משום דאברים של תמיד בע"ש לא נקרבו בליל שבת דחלבי חול אין דוחין שבת ולק"מ דבסוף טרף בקלפי