חצי יהונתן נב

בקום ועשה אך אי הטעם משים ידיעת הקביעות ב"ד דוחה דמיירי בב"ד שקדשו החוד כמ"ש רמב"ם אבל אי הטעם משום קרבנות אין ב"ד דומה למקדש וזהו כוונת הש"ס דמתחלה פריך במקדש היכי תקעינן וא"ל דמה"ת במקדש מותר א"כ איך תיקן ריב"ז בקום ועשה אך דל"ת במקדש הטעם משום קביעות וא"כ כ"ז דומה הכל א"ש, לזה קאמר ועוד הא לאו מלאכה היא כדתני' כו' וא"כ כיון דלאו בגדר המלאכה א"ל משום קביעות כנ"ל וא"כ משום קרבנות ולא דוחה כלל וכנ"ל וא"כ קשה על ריב"ז האיך תקן הא אין ב"ד יכול לעקור דברי ב"ד חבירו ודוק. אך הרמב"ם פסק אין ב"ד יכול לעקור דברי ב"ד חבירו ואפי' אם גזרו מאיזה טעם לדבר ונתבטל הטעם עתה מ"מ אין יכול לבטל והראב"ד השיגו דהרי ריב"ז תיקן בכרם ביבנה כו' ע"ש בריש מסכת ביצה וריב"ז ודאי קטן הי' מב"ד שקדמו וע"כ אם בטל הטעם רשאי אך אף להרראב"ד קשה איך תיקן ריב"ז שיהיו תוקעין בכ"מ שיש ב"ד הלא בזמן הבית היה תקנה שלא לתקוע בשום ב"ד רק בירושלי' ואיך תיקן לאחר החרבן לבטל תקנתם וכי בטל הטעם בחורבן הבית בשלמא לתי' א' של תוס' כאן כדי להעלות זכרון של ישראל ולא ביקשו לבטל לגמרי אך הטעם בטל דבזמן המקדש בלא"ה היו תוקעין במקדש והי' זכר אבל אף לאחר החרבן תיקן ריב"ז שיהו תוקעין בכ"מ שיש ב"ד כדי להעלות זכרונם אין חילוק בין ב"ד לב"ד דמ"ש אבל בזמן הבית הי' מקדש מוכשר יותר להעלות זכרון לפניהם אבל לתי' ב' של תוס' קושי' הנ"ל במ"ע ונ"ל ויתיישב ג"כ קושי' מהרש"א הנ"ל דהנה הרי ז"ל פסק אין תוקעין בשבת וכו' טעמא דמלתא משום קביעי דירחא ע"ש והשיג עליו הרז"ה דהלא בזמן הבית אף בירושלים לא היו תוקעין אע"פ דשם יודעין בקביעי דירחא ותי' הר"ן דלא היו יודעין אם באו עדים מהמנחה ולמעלה או לא ע"ש א"כ י"ל לכאורה דהרז"ה הקשה שפיר דא"ל מספיקא אם יבוא עדים ממנחה ולמעלה הא קיי"ל שופר זמנו כל היום וא"כ ימתינו בממ"נ עד חצות אם יבואו עדים קודם מנחה יש עוד זמן לתקוע ואם יבואו לאחר מנחה ימתינו עד למחר יתקעו והקשה הרז"ה שפיר וצ"ל דהנה הרמב"ן והר"ן ס"ל דהעיקר הוא לתקוע ביום שופרות במוסף ואין להמתין עד מנחה דנקרא פושע הממתין עד המנחה והרז"ה לא ס"ל סברא זאת וא"ש ובזה י"ל דלכאורה י"ל על תוס' דקארי לי' מאי קארי לי' דלמה לולב דוחה יותר משופר בזמן הבית דהא אמרי' בסוכ' הטעם דלולב בקביעי דירחא בקיאין ומה תי' בתי' אח"כ אצ"ל בתי' א' ס"ל כקושיא הנ"ל א"כ כירושלי' יתקעו והיינו דימתינו עד המנחה וסברת הר"ן הנ"ל לא סברי תי' הא' רק כמ"ש הרז"ה ובתי' ב' חידש כסברת הר"ן הנ"ל והנה בזה תי' ג"כ קושי' הב' של תוס' דלכאורה קשה מאי הקשו דלמא אחר החורבן הקילו טפי שופר מלולב י"ל כמ"ש הר"ן והרשב"א בשלמא שופר יהיה בטל לגמרי מצות שופר אם לא יהיו תוקעין בשבת אבל בלולב הא עדיין זמנו כל ז' כדאמרן שלאח"ז א"כ י"ל דה"ק כך דהא אם באו עדים ממנחה ולמעלה דלאחר חרבן מקבלין אותו וא"כ אם חל בשבת היו תוקעין וקשה אז לא ה"ל לתקוע דהא אמרי' במסכת ביצה דאף דתיקן ריב"ז דמקבלין עדות כל היום היינו דעיקר מנין החודש תשרי יהיה יה"כ וסוכות מיום א' אבל מ"מ מודה דעושין אותו היום קודש וא"כ הוי שפיר כמו לולב דיכול לתקוע למחר דחל ביום א' שהוא ג"כ ר"ה דרבנן וחזר שופר להיות שוה כמו לולב אך לפי סברת הר"ן דעיקר תקיעה במוסף ולא יכול להמתין ע חצות לק' מ דכיון דכבר תקעו קודם חצות דלא חש שו אם יבואו עדים אחר מנחה מי יתקן מה שכבר נעשה וכבר הקדמנו דבתי' א' ס"ל כסברת הרז"ה והקש' אך בתי' ב' י"ל שס"ל סברת הר"ן ולפ"ז מיושב קושי' זו של תוס' משום דמצות שופר יהיה בטל לגמרי כנ"ל משא"כ בלולב א"כ בבואו עדים ממנחה ולמעלה היה יכולין לתקוע למחר דהא כבר תקעו קודם חצות ולק"מ קושי מהרש"א ודוק. ולפ"ז לק"מ ג"כ