חצי יהונתן נ

שנתקלקלו בקרבן מוסף כו' ע"ש וכבר תמה עליו הגאון בעל תי"ט וביותר תמוהין דבריו דהלא התוס' כתבו וכ"ת דמעלה ומלינה בראש המזבח דהניחא למ"ד לינה מועלת כו' ונ"ל דידוע דקרבן מוסף בעי שיר מיוחד כמ"ש הרמב"ם בהלכות תמידין וקיי"ל א"א שיר רק על היין דהיינו נסכים של קרבן וא"כ אם הקריבו את המוסף היו רגילין לומר שיר של מוסף ובאם לאו לא הי' אפ"ל וכ"כ תוס' להדיא דנסכים הבאה בלילה ומכ"ש ביום שלאחריו א"א שיר וקיי"ל ביומא בסוגיא דאביי מסדר סדר המערכה כו' דאימורי' קודם לנסכים שנאמר בהן זבח ומנחה וא"כ אי לא מעלה ומלינה בראש המזבח לא היו אימורים נקרב וא"כ גם הנסכים לא היו קריבי' וא"כ בטלה לשירת המנסך ולכך לא היה אפשר להלין בראש המזבח אך כ"ז בעולת צבור אבל בשעיר החטאת בלא"ה אין ניסוך לחטאת היו יכולין להלין בראש המזבח והנה לכאורה קשה ל"ל לתוס' תנאי דתמיד הל"ל בקיצור אופן הקרבנות מוסף דהא קיי"ל בגמרא דיומא וכן פסק הרמב"ם דיחיד מתנדב כל הקרבנות ול"ח לשמא לא ימסרם יפה וא"כ אפשר ליחיד להביא כל הכבשים ע"ת דאם לא יבואו עדים יהי' ק"י ואם יבואו העדים מתנדב הוא לצבור ויהיה מוספי צבור אך הא אמרי' בפסחים דף פ"ט דפריך בה' שנתערבו פסחיהן כו' ע"ש ומסיק אנא משום סמיכה כו' וא"כ ה"נ דלא יכול היחיד להביא ע"ת משום דיחיד בעי סמיכה ותמיד לא בעי סמיכה ואף הש"ס פריך תינח קרבן אנשים קרבן נשים מא"ל וקשה ג"כ יביאו נשים ויתנה אך זה לק"מ דהקשה בהא דאמרי' כהן שעשה לו אמו כתונת מנדבו לצבור ועושה בהן עבודת יחיד והקשו תוס' כיון דקיי"ל דל"ח לשמא לא ימסרם יפה א"כ אף עבודת צבור יעשה בו ותי' דלכך נקט שעשה לו אמו ולא נקט סתמא דהואיל ועשאן משלה הי' ונשים דעתן קלות ושמא לא ימסרם יפה ולכך פי' לקרבן צבור וא"כ אף כאן לא יוכלו נשים להביא ולהתנות דאולי יבואו עדים ויהיה קרבן צבור ושמא לא ימסרה יפה אך למ"ד סמיכה בכל כחו בעינן אך דלא יוכלו לסמוך מספק דאם לא יועיל לא יפסיד וע"ש בתוס' בפסחים להדיא דתליא הך דסמיכה בפלוגתא דתנאי אי בעינן סמיכה בכל כחו א"כ א"ש דלא רצה לומר הקלקול במוסף בש"ס דעדיין יקשה הניחא למ"ד סמיכה לאו בכל כחו בעינן א"כ יכול היחיד להביא ע"ת ולסמוך מספק ובודאי זהו התקנה שנשתהו העדים מלבא ולא מחלק שום תנא שהי' תקנה קדומה וא"כ צריך טעם למ"ד לאי בכל כחו בעינן למה תקנו שלא יקבלו מן המנחה דהא אפשר להתנות כנ"ל ולכך אמר הקלקול בשיר דתמיד דזהו לכ"ע ומשני מילתא דפסיקא תני דהוא דבר השוה לכל התנאים אך הרמב"ם פסק כמ"ד סמיכה לאו בכל כחו בעינן א"כ לא יוכל היחיד להביא ע"ת משום דבעי סמיכה וא"א לסמוך מספק וא"ש הקלקול במוסף ודוק. ולתרץ עוד מ"ש הרמב"ם בהלכות עומר מצותו לקצור בלילה בין בחול בין בשבת כו' נקצר ביום כשר כו' והקשה הכ"מ דהא בש"ס דמנחות ע"ב נקצר ביום כשר כו' שלא במצותו פסול אר"י ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה כו' ע"ש ואם פסק נקצר ביום כשר אמאי ר"ש ה"ה פוסק כר"ע עיין בה"ז ונראה דלכאורה קשה מאי פריך הש"ס ואס"ד נקצר ביום אמאי ד"ש דילמא הא דקאמר נקצר ביום כשר היינו י"ל ע"ש שתי' דלענין קצירה ליכא חלקו וזאת לא ס"ל להרמב"ם אצ"ל למאי דאי' בירושלמי תבואה שנשרשה קודם שהביא העומר עומר מתיר ושנשרש לאחר העומר עומר של שנה הבאה מתירה ומבעי' ליה מהו להביא ממנה מתבואה שנשרשה אחר העומר ופי' המפרשים דעל תבואה שנשרש קודם לעומר לא קמבעי ליה דכיון דכבר היה מתירה העומר בשנה העברה א"כ הוי כמפריש מפטור על החיוב ופשיטא דלא וע"ש וא"כ לסברא זו דתבואה דכבר פקע ממנו איסור חדש אין להביא לעומר דהוי כמפטור על החיוב ור"י ס"ל לעיל ס"ח ע"א דאף בזמן הבית האיר המזרח מתיר וא"כ דא"ל נקצר ביום היינו ביום שלאחר הלילה