חצי יהונתן מט

הכא דמתכווין דלא אתא תקיעה בשבת ודלא אתא ערבתא בשבת ואי דחקית תקיעה עבדין ולא תעבדין ערבתא כו' ע"ש א"כ קשה לר"ת נמי דגר מלאחריו וחל י"ט ביום א' ולמ"ד משום מתיא לא מעברין והלא אז חל השע"ר בשבת ועדיין צריכין לעבר משום יום ערבה כירושלמי הנ"ל ונראה דלק"מ דבלא"ה קשה קושי' תוס' מ"ש הירו' ואי דחקת תקיעה עבדינן כו' ולא עבדית ערבה ולכאורה הוא תמוה השתא תקיעת שופר דד"ת הוא למה יתבטל מפני השע"ר שהיא רק דרבנן ותוס' רצ"ל דבשלמא תקיעה לא נעקר לגמרי דמ"מ תוקעין בב"ד אך השע"ר יעקר לגמרי אמנם התינח לשיטת הרי"ף דס"ל בכ"מ שיש ב"ד תוקעין א"ש אבל השתא לדידן דבעי סמוכין ובאמת אמרו עליו שהוא ז"ל תקע ע"ש באריכות וכבר השיגו עליו כל הפוסקים דאף בב"ד אין תוקעין א"כ יפול הקושיא על רבינו הילל גופא דתיקן העברונות איך ידחה ר"ה מפני ערבה דהלא שופר ד"ת והשע"ר דרבנן שהרי כל עצמו של רבינו הילל שראה שפסקו סמוכין ולא יהיה כאן א' שיכול לקבוע מועדות וכמ"ש הרמב"ן במנין המצות ע"ש וליישב כ"ז נראה דבודאי בלא"ה תמוה מ"ש הירושלמי מוטב שיפול ר"ה בשבת ולא יחול ערבה בשבת דהא ודאי א"א לחול ערבה בשבת דא"כ ה"ל משום ירקא וצ"ל ע"כ דמשום ירקא לחוד לא דחינן ר"ה דהאיך שייך זה משום אכילת ירקא דחינן שופר ד"ת וגם מפני ערבה לא דחינן ר"ה כי אינו רק מנהג נביאים יהא דוחה עשה ד"ת רק משום תרווייהו להדדי דחינן ר"ה דאם חל ערבה בשבת יהא ר"ה ביום א' ואיכא חשש ירקא ולכך דחינן לתקיעה וזהו דקאמר הש"ס א"ב ראש השנה שחל אחר השבת דלמ"ד משום ירקא מעברין ומשום מתיא לא מעברין ואף על גב דלמ"ד משום מתיא מעברין משום הושענא וא"כ ממ"נ כנ"ל ז"א דמ"מ יש נ"מ כשר"ה בקביעות בשבת ואם יעברוהו לא' בשבת למ"ד משום מתיא מעברין דר"ה עדיף מהושענא דזה ד"ת וזה מנהג לחוד ואי דגם בזה יש סברא דמתיא ז"א דאפשר בעממין משא"כ משום ירקא לא דחינן שיפר ליום א' משום שתיהן משים ירקא ומשום ערבה ובאמת יכול לומר הש"ס כה"ג דמשום ירקא לא מעברין ומשום מתיא מעברין רק דנקט הך דקאי בלישנא דעולא ומכל מקום איכא נמי נ"מ כמ"ש וא"כ י"ל דזהו נמי א"ב הא' דיה"כ שחל בא' בשבת הרצון דהיה ר"ה בקביעות בשבת וע"כ דחינן מפני שופר ואין לנו לדחות אלא ליום ו' שלפניו או ליום א' שלאחריו רק אי דחינן ליה ליום ו' יחול יוה"כ ביום א' ואי דחינן ליה ליום א' יהא הושענא ביום שבת ולכך דחינן ליה ליום ו' וכנ"ל לפ"ז לק"מ הירושלמי דאמר אפשר לקובעו שלא יהא יום ערבה בשבת יש לעשות כן וצ"ל דאם חל ר"ה בשבת ויש כאן מקום לעבר שיקלע ביום א' או לחסור לאב ג"כ ליום א' כדי שגם הושענא יהיה ביום ה' ולא בשבת וזהו מיירי שיעשה שיהא שניהן שלא בשבת וא"כ שפיר אמרי' א"ב יה"כ שחל להיות בא' בשבת וא"ל דהשתא יהיה יה"כ ביום א' ז"א דלמ"ד משום ירקא ל"ח מידי דלאורתא טרח ומייתי לה וא"ל דבר"ה חיישינן משום ירקא הלא א"א לעשות בא"א דאם נעשה ר"ה ביום א' נמי אינו מתוקן ירקא ואם דחינן ליה ליום ו' יהיה יה"כ ביום א' וחיישינן משום מתיא ולכך מעברין אף דיחול הושענא בשבת כיון דתקיעה ד"ת מתוקן בשביל מנהג נביאים כבוד דמתים דוחה אותה דכל דברי חז"ל בטלו מפני המתים כדאמרי' בעלמא י"ט שני לגבי מת כחול שוויה רבנן ולכך טוב לעבר שיקלע ביום א' משנעשה אותה ביום ו' וידחה מתים דזהו ודאי א"א דיהיה ר"ה בשבת ולא יהא כלל חשש ירקא דז"א כנ"ל דמשום ירקא לחוד לא מבטלינן ת"ש ד"ת וא"ש ודוק. וכדי לבאר תקנת ריב"ז הנ"ל נקדים ליישב הרמב"ם דאיתא במסכת ר"ה בראשונה היו מקבלין עדים כל היום כו' נתקלקלו הלוים כו' והקשו תוס' דאמאי לא קאמר קלקול של מוסף כו' ותירצו דאתי עשה דקרבן צבור ודחי עשה דהשלמה כו' ע"ש בתוס' והנה הרמב"ם בחבורו העתיק