חצי יהונתן מו

משום ירקא או מתיא וא"כ אי חל י"ט בא' לא נדחה והוסיף הוא אף משום ירקא והנ"מ יה"כ שחל אחר שבת או קודם שבת כמבואר שם ע"ש בש"ס וע"ז מחולק ראב"ח עמו וס"ל באמת אף השתא אין הטעם רק משום מתיא זהו היה טיבותא והלא עולא גופי' דהוא מרי' דשמעתתא אמר ידעין חבריא בבלאי כו' והאיך קאמר ראב"ח מה שעולא גופי' לא אמר הכי ולפי מ"ש ניחא אמנם ע"ז יש להקשות דרש"י פי' להדיא במסכת סוכה ד"ה לא מיקלע פי' משום מתיא או משום ירקא וכו' ע"ש וצ"ל תי' אחר ע"ז והוא דהנה הרמב"ם בהלכות ק"ה פסק ואם באו עדים כמה ימים לאחר שקדשו החודש ביום ל"א ואמרו שראו החודש ביום ל' הב"ד מתחכמים לבטלו ואם א"א הרי החודש מקודש למפרע מיום ל' אפי' כבר עבר רובו של חידש והקשו עליו כל המחברים דזהו נגד ש"ס הנ"ל דאמרי' ולא הספיק לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר ואיך נאמר דאף בבואם כמה ימים בחודש דלא יהא מעובר ומקודש למפרע והניחו בצ"ע. ונראה דודאי מתני' דר"ה הנ"ל מיירי קודם חורבן ולאחר קלקול שלא היו מקבלין אלא ע המנחה וקאמר שפיר ה"ז מעובר אמנם הרמב"ם לאחר תקנת ריב"ז מיירי שהיו מקבלין עדות כל היום וא"כ חזר לד"ת לקבל עדות כשיבאו ויעידו לכך פסק דאם באו עדים אחר כמה ימים ה"ז מעובר למפרע ולפ"ז י"ל דודאי התם בסוכה דמיירי קודם חורבן וקלקול והיה התקלה שלא היו מקבלין ממנחה ולמעלה שפי' נאמר התם דדחינן לי' דמאיימין על העדים וליכא חששא מהני לבלבל העדים הללו כמ"ש דדייני מאיימין דאולי יבואו מחר ולאח"ז עדים אחרים שראו בזמנו וא"כ כל המועדים למפרע מקולקלי' ומי יודע אי גם הם יקבלו הבלבול ולאו כל העדים שווין בפרט ברובא דליתא קמן כי הירח נראה לכל כמו שהי' נראה לעדים הללו דהא בזמן התקנה כיון דנטו צללי ערב אין מקדשין כלל ומכ"ש שיבואו ביום שלאחריו ושפיר מאיימין על העדים דהי' תיקון גמור דלא חל יה"כ ביום א' אמנם לאחר תקנת ריב"ז שפיר מקבלין עדות כל היום ואי' לדין של הרמב"ם וא"כ וודאי דלא מהני מידי דאילו יבואו זמן רב אח"כ ויעידו עוד הפעם ולכך לא הי' מאיימין לכתחלה כלל ולכך לאחר החורבן הי' מיקלע יה"כ ביום א' דלא היו מאיימין דלא רצו להכניס א"ע בספק חילול למועד משום תקנת ירקא ומתיא עד שבא עולא וחש לתקנת בני בבל שהי' אז רב ישראל שם וכמ"ש המפרשי' והכניסו א"ע בספק חילול ואיום על העדים שלא יקלע ביום ו' או ביום א' ושפיר קאמר טיבותא עבדי ודוק. והשתא א"ש ולק"מ קוש' התוס' י"ט בשלמא מתני' דהבבלים דאמר דוחה יום הצום לק"מ דהא אפ"ל דשם מיירי קודם חורבן וגם קודם קלקול דהיו מקבלין כל היום וא"כ היו שם כמו אחר חורבן דאף לאח"ז היו מקבלין כמ"ש הרמב"ם וא"כ לא מאיימין על עדות מחשש שיבואו אח"כ ולכך מיקלע אבל בסוכה מיירי לאחר קלקול ולכך מקשה תוס' ממתני' דב' ימים של ר"ה דהיינו דהיו באים העדים ממנחה ולמעלה כמ"ש תוס' על קושי' רש"י והיינו ע"כ לאחר הקלקול ותקנה וא"כ מוכח דאף לאחר קלקול חל יה"כ ביום א' ומקשה תוס' שפיר בסיכה וא"ש נמי פי' המשנה להרמב"ם ודוק. ולפ"ז שם בסוכה לא רצה להקשות ממתני' או מבריית' דאימא דמיירי קודם הקלקול והיו מקבלין כל היום ולכך מיקלע ולהכי מייתי הך דכי סלקת להתם וכו'. דהנה הרשב"א הקשה דמאי פריך המקשה בשבת קי"ד ע"ב ליתקע דלידע אם חל ביום א' דמקריבין בו חלבי שבת והא לשנה אחרת כשיקלע יה"כ במ"ש יבדילו כי מקדושה חמורה לקדושה קלה מבדילין וא"צ ליתקע ומביא תירוץ בשם הרז"ה דאסור להבדיל בתפלה דחיישינן שמא יטעה ויבדיל על הכוס ואמי למיפק וכו' ע"ש ופריך שפיר לתקע והקשה מ"ש בט"ב שחל במ"ש דמבדיל בתפלה ותי' דאמרי' בגמ' ברכות מתחלה היו עשירים והיו מבדילין על הכוס וכד הענו ישראל היו מבדילין בתפלה העשירו היו מבדילין על הכוס ובתפלה ובט"ב