חידושי הרי"ם אבן העזר חלק ג צט

דבעי כוונה וא"כ למה יפסל בכתיבת התורף עומד על גביו. וע"כ משום דבעי שליחות ולאו בני שליחות נינהו אך י"ל דלא פסיל באמת רק מדרבנן בכתיבת התורף בגדול עומד על גביו,. ולכך לא גזרינן שם טופס אטו תורף לענין זה ע"ש משא"כ באין גדול עומד על גביו כו' או י"ל דסברי דלאו בני כריתות נינהו ולא כסברת התוס' דמשום כשישתפה כו' מיקרי גם עתה בני כריתות ע"ש. ויש לדחות

או י"ל דסברי כמ"ש הרשב"א ז"ל חולין י"ב שתירץ בשם הרב ז"ל להפוסקים דגם בתורף מהני גדול עומד על גביו וכ' הטעם משום דהא בכתיבה הוא מטעם שליחות וא"כ יכול לעשות שליח גם על הכוונה ומהני עמידת הגדול עומד על גביו מטעם שליחות כנ"ל. מה שאין כן בחליצה דלא מהני שליחות לא מהני גדול עומד על גביו ג"כ ולכך בשוטה פסול שם. והא דאמר ר"י שאינו באמר ואמרה נקיט האמת לרבותא כו' דאפי' אלם ואלמת פסולין אף דבני דיעה נינהו כו'. ובשחיטה ג"כ לא מהני גדול עומד על גביו אי בעי כוונה כיון דמה ששוחט אחר אינו מטעם שליחות דיכול לשחוט שלא מדעת הבעלים רק דעת וכוונת השוחט בעינן וג"כ לא מהני עומד על גביו כיון שתלוי רק שהשוחט יכוין ע"ש. וא"כ י"ל לדידהו להיפך דכיון דסברי דלא בעי שליחות בכתיבה וקאי וכתב לה רק אסופר ותלוי ג"כ רק בדעת הכותב שיכוין לשמה בכתיבתו ושוב ממילא לא מהני גדול עומד על גביו כמו בשחיטה. דשלוחו של הכותב אינו יכול להיות דחרש שוטה וקטן לא מצי משוי שליח. ושל הבעל לא שייך כיון דאין צורך לשליחות מגרע גרע. ואף דבעי דעתו משום לשמה מ"מ זה אינו משום שליחות ולכך לא מהני בכתיבת התורף גדול עומד על גביו. ומחליצה לא קשה כמ"ש הרשב"א ז"ל כנ"ל. ואף דלכאורה קשה על דברי רשב"א הנ"ל דלדבריו א"כ ניבעי שיעשה הבעל שליח להגדול להיות עומד על גביו ואיך אמרו בש"ס סתמא דמהני גדול עומד על גביו איזה שיהי' ואף בלא דעת הבעל. וצ"ל דבאמת דוקא בממנה אותו שליח לכוין כנ"ל

או י"ל דכמו דקי"ל באמר תנו גט לאשתי דנעשו שלוחים על הכתיבה ג"כ כיון דיודע דאי אפשר בלא כתיבה כו' וכן כאן כיון דיודע דאי אפשר לחרש שוטה וקטן לכוין הוי כעשה שליח לכל מי שירצה להיות עומד על גביו כיון שמצוה לכתוב. וכמ"ש תוס' ס"ו דאי אמר לב' כתבו כו' אי חתם סופר ועד פסול וידע שיצטרכו ליקח אחר הוי כציוה בפירוש ע"ש. ובלא ידע שהוא חרש שוטה וקטן י"ל דלא מהני דלא עשה כלל לאחר שליח על הכוונה ובל"ז י"ל דשייך קפידא דבעל כמו שאין שליח עושה שליח בכתיבה לאביי דאינו רוצה שידעו אחרים עיין שם כנ"ל

עוד קשה לכאורה על הרשב"א איך מהני שליחות על הכוונה הא כתבו תוס' ור"ן נדרים דבמידי דלאו מעשה לא מהני שליחות כמו לענין שמיעה בהפרת נדרים ע"ש. אך לא קשה דדוקא במידי דאין שם מעשה כלל, אבל בדבר דיש בו מעשה מהני השליחות גם על הכוונה דהא מהני השליחות שהכותב בעצמו יכוין לשמה אף שיש דבר שאינו מעשה ג"כ מ"מ כיון ששייך להמעשה מהני כנ"ל וכן מהני על העומד על גביו גם כן כנ"ל. ומה שהקשו תוס' לשיטתם דגם בתורף מהני גדול עומד על גביו והוכיחו דלא בעי שליחות בכתיבה. וגם מדפריך והא לאו בני דיעה ולא פריך הא לאו בני שליחות כו' ע"ש

וי"ל בפשיטות דהא חזינן סוף פרק קמא דגטין דאמר הש"ס בשלמא חרש שוטה וקטן דלאו בני דיעה ופסולין להבאת הגט ע"ש דמבואר פשטא דש"ס דלכך לאו בני שליחות משום דלאו בני דיעה ע"ש. וא"כ פריך שפיר והא לאו בני דיעה והיינו הקושיא דלאו בני שליחות. וי"ל דסברי דלא כרש"י דילפינן דחרש שוטה וקטן אין שליחות מגם אתם ע"ש רק מסברא כיון שאינם בני דיעה כפשטא דש"ס ע"ש. וא"כ משני שפיר בגדול עומד על גביו כיון דלתוס' יש להם דעת בכתיבת הגט כשמלמדין אותן. וממילא גם שליחות יש להם באופן זה. וא"ל דא"כ גם בשאר שליחות חרש שוטה וקטן יועיל כשגדול עומד על גביו. זה אינו כמ"ש תוספ' חולין י"ג דדוקא בכתיבת הגט שרואין שכותב שמו ושמה מהני גדול עומד על גביו דניכר כו' משא"כ בשאר דוכתי כנ"ל וא"ש

(ב) הבעל או שלוחו. ופשוט דאם אין הבעל יכול לכתוב או שהוא גידם וכה"ג מ"מ יכול לצוות לסופר ומהני מטעם שליחות. ולכאורה קשה למאי דאמר בש"ס בבא קמא ק"ו ה"ד אי דלא מצי עביד עבודה האי זקן או חולה היכי מצי משוי שליח כו' ע"ש דמבואר דהיכא שאינו יכול לעשות בעצמו מפני שהוא זקן או חולה וכה"ג ג"כ שייך דר"ה דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח ע"ש. וא"כ קשה בכתיבת הגט לא יועיל כשהוא חולה או גידם וכה"ג דלא מצי משוי שליח כנ"ל. והא ודאי ליתא כמבואר בשחט בו שנים וגוסס כו' ובכמה דוכתי דמהני. ואח"כ מצאתי בס' ב"מ סי קי"ט שהקשה כנ"ל והניח בצ"ע

ונראה דלא קשה דהא קי"ל כהנים שלוחי דרחמנא נינהו והיינו שהתורה עשתה שלוחים לאנשי המשמר בע"כ של המקריב וכמ"ש תוס' יומא י"ט ע"ב דאף אי אמר לא בעינא שיקריב כהן שבאותו משמר לא מהני דאינו יכול לבטל שליחות של התורה כנ"ל. וזכתה לו ג"כ בעורו ועבודתו. רק כשהכהן בעצמו מקריב קרבנו זכתה לו התורה שיוכל לעבוד בעצמו דכתיב ובא ושרת. וא"כ איך יוכל לעשות שליח לכהן אחר הא ממילא כשעושה שליח נעשים הכהנים שבמשמר בע"כ השלוחים שלו. וא"ל כיון דהטעם דאינם שלוחי דידן הוא רק משום דר"ה דכל מה דלא מצי עביד כו' וא"כ בכהן דמצי עביד שוב ל הוי כלל שלוחי רחמנא רק דידיה. זה אינו כמו שכתבו תוספ' נדרים ל"ה והריטב"א פרק קמא דקדושין לענין מודר הנאה דגם בכהן המקריב קרבנו של כהן שלוחי דרחמנא הם ע"ש והיינו כיון דחזינן ע"כ בישראל שהם שלוחי דרחמנא שוב גם בכהן כן דאין חילוק כנ"ל. וא"כ כמו דבישראל אינו יכול לבטל שליחותם כמו כן בכהן שאינו עובד בעצמו היך יכול לעשות שליח אחר הא התורה אמרה שלא יוכל כהן אחר להעשות שליח רק מאנשי המשמר כנ"ל שנעשים ממילא שלוחים שלו כשאינו עובד בעצמו. רק דהיכא דיכול לעבוד בעצמו שפיר יכול לעשות שליח אף בכהאי גוונא. דהא מדעת אנשי המשמר יכול להקריב גם כהן אחר. רק דכתיב לבד ממכריו כו' דאי יכולין להפסיד זכותם בלא דעתם ואין כהן אחר א ליעשות שליח להפסידם. ולכך ממילא בכהן שיכול לעבוד בעצמו שוב יכול לעשות לכהן אחר שליח ג"כ דאין להם הפסד כלל בשליחות זה דאל"ה יפסיד בעצמו זכות שלהם. אבל בזקן וחולה שלא יוכל לעבוד בעצמו ויש להם הפסד בשליחות זה דאי לאו הכי ודאי יקריבו הם בזה פריך שפיר דלא מצי משוי שליח דשוב הם שלוחים בע"כ. אבל בשאר מילי דמהני משום שליחות שהוא כמותו שפיר אין זה נקרא לא מצי עביד כיון שבכוחו לעשות הדבר רק ידא הוא דכאיב ליה כנ"ל: